צוות 'הפותח'
בחסדי שמים זכה דורנו לשפע אדיר של דברי תורה ויראה המודפסים מדי שבוע במאות עלונים מלאי תוכן מרתק המוגש בצורה נהדרת לקהל יראי ה' וחושב שמו בכל אתר ואתר.
בעלעול קל שעלעלנו בכמה מעלוני הפרשה שמתפרסמים השבוע, מצאנו כמה פנינים מיוחדות, ואמרנו בל נמנע טוב מקוראי 'הפותח', ונביא לפניהם את הברכה אשר ציווה ה' את עמו.
משל נפלא מביא מרן הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת 'אור החיים', בשם רבינו ה"בן איש חי" זצ"ל (נפלאים מעשיך, מעשה לא), והובא בעלון 'האור לחיים' המתבסס על דברי תורתו של הגר"א אלבז שליט"א.
מעשה בקלען מקצועי בצורה מופלאה, שהיה מצליח לקלוע בדיוק לנקודה שהתבקש. בכל מטרה שהציבו – קלע בדיוק מוחלט. אם רצו שיקלע לאוזנה של חיה הצליח להחדיר את הכדור למרכז האוזן בדיוק, מעולם לא החטיא במילימטר…
המלך באותה מדינה אהב אף הוא להתאמן בקליעה למטרה והיה קלען מצוין. כאשר שמע על הקלען המומחה, הזמינו לתחרות כדי לראות עד כמה הוא יודע לקלוע למטרה…
הגיעה עת התחרות, לוח הקליעה הוצב, ומקום המטרה סומן.
המלך כובד להיות הראשון להראות את אליפותו. לקח המלך את הרובה וירה לכיוון המטרה. בסיבוב הראשון פגע הכדור מילימטר ליד עיגול המטרה, וכך היה גם בכדור השני, והשלישי. המלך היה קלען מצוין, קליעותיו היו טובות, אך היתה בהן סטייה דקה…
המתח עמד בחלל האוויר, הקלען הוזמן להתחרות במלך… ולהפתעת כל הנוכחים הוא לא הצליח לקלוע למטרה, ואף לא לנקודה שבה קלע המלך, אלא החטיא את המטרה במרחק של כמה מילימטרים. הוא ניסה את כוחו בעשרים כדורים, שאת כולם קלע לאותה נקודה בדיוק, ללא שום סטיה, כולם באותו מילימטר בדיוק… אבל, המלך ניצח, הוא היה קרוב יותר למטרה!
המלך הזמינו לסעודה, ובסעודה פנה אליו ותמה היאך ייתכן שכולם אומרים שהוא מעולם לא החטיא את המטרה, ואילו הפעם לא הצליח לדייק כלל… נענה הקלען והשיב: "אדוני המלך, אומנם קלעתי במרחק מועט מהמטרה, אך עשרים כדורים לא זזו מילימטר מאותו חור שקלעתי, יכולתי לקלוע בנקודת האמצע בדיוק, אך כבודו של המלך עמד לנגד עיני, ומוכן הייתי לאבד את ניצחוני ובלבד שמלכי יהיה בראש!".
כששמע זאת המלך חיבקו ונשקו ונתן לו מתנות…
גם אנו, למען כבוד מלכנו, מלכו של עולם, נשמור על כבוד הזולת ונזהר מכל צל של פגיעה, נוותר על הניצחון וההישגים שלנו כדי לשמור על כבוד זולתנו.
הקב"ה אוהב מאוד את מי שנוהג ברעהו ברגישות, הוא ציווה עלינו מצוות רבות בין אדם לחברו, עליהן הוא מקפיד ביותר, וכל הזהיר בהן זוכה לשכר רב בעולם הזה ובעולם הבא.
לא אעזור לכם לריב…
בעלון הנפלא 'איש לרעהו', היוצא לאור כבר שנים רבות, על ידי מכון 'אהבת אמת', הובא צרור סיפורים מגדולי הדורות בעניינים של בין אדם לחברו, להלן נביא כמה מתוכם לתועלת הקוראים:
"בכל הזדמנות אליה נקלע רבינו החיד"א זצ"ל ומצא שהשלום רעוע או ישנה מחלוקת ח"ו, מיד אזר הוא כגבר חלציו ושינס מותניו להשכין שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו. בין קהילות שהיו במחלוקות או בין משפחות יריבות.
"פעמים שלא היה אלא חשש לקפידא מצד מאן דהוא עליו, בסוברו כי פגע בכבודו, אף שהלה לא צדק כלל, אפילו כך השתדל לפייסו ולבקש שלומו. מדה זו באה לידי ביטוי פעמים רבות בדרכי מסעותיו.
"אירע שבעיר אנקונה היו שתי משפחות שזה להם י"ב שנים שהיו שרויים במחלוקת עצומה. רבים ניסו להשכין שלום ביניהם אך לשוא. גם שליחים ורבנים לא הצליחו להשרות שלום ביניהם, כי גדלה מאוד שינאתם. ואולם החיד"א הכניס עצמו בעובי הקורה כמו שהוא עצמו העיד בלשון זו: "רוח לבשה אותי הצעיר ודברתי תוכחות… ופייסתיו לעשות שלום עם כולם". לאחר מעשה זה שמקורו ב'תולדות החיד"א', הובא מעשה עם מרנא החפץ חיים, ומקורו בהגדת החפץ חיים:
"פעם באו וסיפרו לחפץ חיים כי התפוצצות אדירה אירעה במקום פלוני, ובחסדי שמים לא היו נזקים בנפש. רק חלונות נופצו מחמת ההדף.
"פתח החפץ חיים בהודיה לה' שלא היו הרוגים ופצועים. אבל הוסיף החפץ חיים ואמר בצער: "ודאי נופצו גם זגוגיות בבית היהודים ולבטח יש גם עניים ביניהם, ואין ידם משגת להחליף את הזגוגיות, הללו יסתמו את הפרצות בלוחות עץ. בכך תרבה אפלולית בביתם, וזו עלולה לגרום להפרת שלום בית…
"נאנח הח"ח והפטיר: הרי אמרו חז"ל (בשבת כג:) שהדלקת הנר בשבת משום שלום בית. שיש צער לשבת בחושך. כאשר שוררת אפלולית עלולים לפול. האוירה עגמומית, נעשים קצרי רוח ונרגנים ובאים לידי מריבות"…
סיפר תלמיד על רבו הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל: "באתי פעם ללוות את ראש הישיבה לחתונת אחד מתלמידי הישיבה. הוא ישב בביתו מוכן לנסיעה. שאלה הרבנית אם אפשר לחכות לה כמה רגעים עד שתהיה מוכנה. השיב לה רבי משה שמואל מיד, בזה הלשון: "כל זמן שאת לא מוכנה, זה לא שאנו מחכים, אלא אם את לא מוכנה, זה אומר שעוד לא הגיע הזמן לצאת"…
"עוד מספר התלמיד: פעם הייתי בביתו לפני תפילת ערבית בישיבה. לפני לכתו אמר לי, בוא וראה איך צריך להתנהג עם האשה.
"הוא נכנס למטבח ואמר לרבנית: "אני יורד למעריב ומיד לאחר התפלה אחזור". לאחר שיצאנו שאלתי אותו: "מה ההנהגה שרצה ללמדני? והשיב לי: "כשיוצאים מהבית לא די במה שאומרים שיוצאים אלא צריך לומר גם מתי חוזרים, ולעמוד בזה". מי דעת – מסכת אבות .
"נכנסה אשה ושאלה את הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל: האם "קצבת ילדים" מיועדת עבור האשה או עבור הבעל? השיב רבי נסים: "לא לאשה ולא לבעל, אלא להוציאו עבור הילדים".
"שמחה האשה ואמרה: "בעלי לוקח את כל קצבת הילדים, שם בחשבון חיסכון ולא נותן לי לקנות דברים הכרחיים בכסף זה עבור הילדים". אמר רבי נסים: "הכסף מיועד לשימוש עבור צורכי הילדים". ביקשה האשה שרבי נסים יכתוב לה על כך מכתב, כדי שתוכל להראות לבעלה.
"סירב רבי נסים באומרו: "תביאי את בעלך לכאן ואני אסביר לו", טענה האשה: "בעלי לא יסכים לבוא". הגיב רבי נסים: "אם כן, אין מה לעשות…" שבה האשה והפצירה: "למה הרב לא מסכים לכתוב את הפסק הזה, והרי זה מה שהרב אמר לי?" ענה לה רבי נסים: מטרתי ורצוני לעזור לכם להסתדר יחד, אין לי רצון לעזור לכם לריב"…! 'הלמות עמלים'.
הכנה לחג מתן תורה
בעלון הנפלא 'פנינים', מאת הג"ר יוסף ברגר שליט"א, מסופר על האחים הקדושים – הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זיע"א והרה"ק רבי פנחס בעל ההפלאה זיע"א, כשהיו ילדים רכים, פנה אליהם אביהם פעם בליל שני של פסח, אחרי ספירת העומר ושאלם: איזו מסכת אנו צריכים ללמוד כעת? ענה הגדול: עכשיו אנו צריכים ללמוד "מסכת שבועות"…
שאלו האב: האמנם חושב אתה ילדי יקירי כי מסכת שבועות עוסקת בענייני חג השבועות?
ענה הילד: "יודע אני גם יודע – כי מסכת שבועות עוסקת בענייניהם של הנשבעים שבועת אמת או שבועת שוא ועוד. אבל דווקא משום כך סבור אני, כי היא מתאימה כל כך ללימוד עכשיו, שהרי מאז חג השבועות הראשון, זמן מתן תורה, כולנו "מושבעים" מהר סיני לקיים את התורה.
"כשנלמד מסכת שבועות נדע כמה חמורה היא השבועה ועד כמה צריך לדקדק על קיומה!…".
הוסיף הנער ואמר: "ארבעים ותשעה ימים יש בין פסח לשבועות, ומסכת שבועות מכילה "מ ט דפים, נוכל, אם כן, ללמוד דף בכל יום, ולסיים בעזרת ה' את המסכת בערב שבועות…".
לשנה אחרת שאל האב את בנו הפעוט, פנחס, בן השש: "אמור נא לי ילדי, איזו מסכת נתחיל ללמוד השנה לקראת חג השבועות?", ענה הילד: "אני סבור שראוי לנו ללמוד עכשיו שתי מסכתות! "כתובות וקידושין". ואם תשאל אותי מה העניין של המסכתות הללו לחג השבועות? אומר לך, הרי אתה אבא, לימדתנו שהקדוש ברוך הוא "קידש" את עמו ישראל על ידי חופה וקידושין, כמו שכתוב "וארשתיך לי לעולם". כפה עלינו הר כגיגית, דוגמת חופה, וכתובה נתן לנו – הלא היא התורה, וקידש אותנו במצוותיו.
"אם כן ראוי, שלפני חג השבועות, שהוא יום שקידשנו ה' לו לעם, נלמד מסכתות "כתובות וקידושין", כדי שנדע, כי הקידושין שרירין וקיימים, ושני הצדדים צריכים לקיים את תנאי הכתובה!…