וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (יב ג)
שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם, אמר ליה של בשר ודם נאים. אמר ליה הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות נאים מהם. אמר ליה לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא דברים שהם מצוים בבני אדם. אמר ליה למה אתם מלים. אמר ליה אף אני יודע שעל דברים אלו אתה שואל ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בשר ודם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו שבלים וגלוסקאות אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים. אמר לו הואיל והוא חפץ במילה למה אינו מהול ממעי אמו אמר לו לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצות אלא לצרף בהם. וכך אמר דוד ("כל אמרת ה' צרופה" ואומר) "אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החסים בו". (ילקוט שמעוני, תזריע)
טורנסרופוס טוען טענה ניצחת שאמורה להכניע את רבי עקיבא, לשאלתו נקדים:
כשלקתה רעייתו של מרן הגראמ"מ שך זי"ע בליבה, עברה ניתוח לב פתוח במחלקת לב החדשה בשיבא שבתל השומר, מנהל המחלקה שטיפל בה באופן אישי התמסר מאוד בכל מהלך הניתוח והאשפוז, כשעמדו להשתחרר, שאל אותו הרב שך במה הוא יכול להשיב לו על טובתו הגדולה.
ענה הפרופ' שהיות וכעת ממש הם חנכו את מחלקת הגניקולוגיה שנבנתה ביזמתו הוא מבקש להצטלם עם הרב על רקע הבניין, הרב שך הסכים, הוא הביא צלם, והרב שך נעמד עמו ואף סידר את עצמו כנאה להכרת הטוב…
לאחר שסיימו את הצילום שאל אותו הרב שך: האם יש לך רכב? והלה קפץ מיד, "ברור שיש לי! לאן הרב צריך לנסוע?" והרב שך השיב בחיוכו המתוק, "לא לא, אני מסודר, יש לי נהג שבא לקחתי. אני רק מבקש לשאול איזה מודל הרכב שלך?".
השיב הלה שרכבו הוא 'מודל 85' שאל אותו הרב שך, ובשנה שעברה איזה מודל היה לך, אמר לו 'מודל 84'…
שאל אותו הרב שך, ומה היה רע ברכב של המודל מהשנה הקודמת מדוע הוזקקת לרכב חדש?
ענה הפרופסור: "ראה כבוד הרב, בכל שנה משתדלים להוסיף חידושים שלא היו בעבר, למשל השנה הוסיפו כריות אויר להגנה במקרה של תאונה חלילה…".
ובשלושים שנה אלו האם ראית איזה שינוי בלב?
אחרי שהכין את הקרקע, הגיע הרב שך עם השאלה שהתכוון לשאול מלכתחילה… "אמור לי כמה שנים אתה מנתח לב?", ענה לו 30 שנה! "ובשלושים שנה אלו האם ראית איזה שינוי בלב? היה איזה שדרוג, תוספות שלא היו קודם לכן?", "לא", השיב הפרופ' והוסיף, "אני מבקש ממך", אמר לרב שך, "אתה יש לך קשר עם אלוקים, אנא בקש ממנו שלא יעשה שום שינוי. הלב זה המכשיר הטוב ביותר, אין צורך לשנות כלום!!!".
אמר לו הרב שך, "רק רציתי שתחשוב, כשהקב"ה מייצר דבר הוא לא זקוק לשום שינוי, הוא קיים כך מאז בריאת העולם, וזה המכשיר הטוב ביותר, כי הקב"ה הוא שלמות וכל מעשיו הם בשלמות הרצויה. רק במקום שבני אדם דוחפים ידיים שם לעולם לא יגיעו לשלמות, מה שהשיגו השנה לא השיגו בשנה שעברה, ומה שישיגו בעוד עשר שנים יעמיד בצל את המה שהשיגו היום".
וכאן נבין את עוצמת שאלתו של טורנוסרופוס, הרי הבורא הוא שלימות וברור שמה שהוא בורא זה המשולם ביותר, מדוע א"כ היהודים מלים את עצמם, הרי זה השלימות, כפי איך שהבורא ברא?!
נדמה שלנוכח שאלה כזאת אנו נחסמים ממש, האם יתכן שאנו המאמינים בני מאמינים נחשוב שהבורא לא ברא משהו בשלמות?!
אבל רבי עקיבא כן סותר את הרעיון לכאורה, הוא מביא לפניו שבולים ולחמניות, ושואל אותו מה יפה יותר, כלומר מה משולם יותר? והתשובה היא כמובן: "לחמניות", ולכאורה זה סותר ממש את הרעיון שדוקא מעשי ה' הם השלמות?
התשובה היא שכל אחד מבין שהקב"ה השאיר לאלו החיים בעולמו, לדאוג לעצמם ולקיומם היום יומי. לכן את הלחם הוא לא מוציא לנו מהאדמה, אלא חיטה, וממנה יעשה האדם לחם לאכול.
וכאן אנו לא מבינים את המשך דבי חז"ל כששואלו טורנסרפוס מדוע אתם נימולים? הרי רבי עקיבא הסביר לו שזהו תפקידנו להשלים את הקיום על ידנו?
התשובה היא שטורנסרפוס הבין היטב מה ענה רבי עקיבא, אבל הוא לא מבין למה רבי עקיבא רואה במילה שלימות, כשלכאורה המציאות היא ההיפך מזה.
עונה לו רבי עקיבא את יסוד התורה כולה "אמרת ה' צרופה". הפסוק הזה מגלה שכל המצוות הם לא עצם המצוה, אלא שכל מצוה נסך בה הבורא כוח מיוחד שהוא מצרף, הוא מעצים, הוא הופך חומר לצורה. אנחנו רק עושים את פעולת המצוה אבל היא פועלת גדולות ונצורות, עד שלנו אין שום כוח להבין כמה גדול כוחה של כל מצוה וכל מעשה טוב, לשנות את פני הבריאה כולה.
חז"ל אמרו "הווה זהיר במצוה קלה כחמורה שאין אתה יודע מתן שכרה של מצוות" (אבות פ"ב א) מתן השכר כבר אמרו חז"ל שכר מצוה – מצוה, כלומר השכר הגדול היא מה שהמצוה פועלת, ומה שנראה בעינך קלה, אין לך מושג מה היא יכולה לפעול, גדולות ונצורות.
ג'ייקוב וינר ומשפחתו אירחו את הארי בהזדמנויות אלו
אני רוצה לשתף את הקוראים הנכבדים בדוגמא מפעימה, התנהגות נכונה שיש לה השלכות מרחיקות לכת לעוד עשרות שנים.
לפני כמאה ועשרים שנה עברו זוג יהודים לגור בעיר קנזס סיטי שבמדינת מיזורי, ארה"ב. בעיר זו דרו מעט מאוד יהודים שומרי תורה ומצוות. היה מקום די נידח, וקהילה שאף אחד לא שמע עליה. אב המשפחה היה ג'ייקוב וינר, איש תם שומר הלכה, שניהל את ביתו בדרך התורה בתמימות ובפשטות.
כמו כל יהודי לפעמים נזקקים ל'גוי שבת', ולשמחתם היה שם בחורצ'יק צעיר בשם 'הארי' שהגיע בפעם הראשונה לעשות את מה שמותר לומר לגוי. הם הקפידו על ההלכה שצריך שהגוי יעשה את המלאכה עבורו ולא רק עבור היהודי, ולכן יש לתת לו משהו מהסעודה שיאכל וישתמש עם האור למשל שהדליק עבורם. הם לא הסתפקו בלדחוף לו בקבוק בירה שיקח לשתות בביתו… פעולה שאין בה שום משמעות. במקום זאת הם היו מושיבים אותו לסעוד איתם, ג'ייקוב וינר ומשפחתו אירחו את הארי בהזדמנויות אלו, נתנו לו לטעום ממטעמי השבת, והתעניינו בו בלימודיו ובמעשיו, כמו שעושים כשמגיע אורח ורוצים להנעים את זמנו.
הארי התלהב מה'גפליטע פיש', ה'טשולנט' וה'קוגל', אלו באמת מאכלים מיוחדים שלא פגש בבית אמו, והיה שמח בכל פעם שהוזמן לסדר משהו. אורחות חייהם של משפחת וינר מצאו חן בעיניו. הוא העריץ אותם מאוד, והיה מחפש הזדמנויות חוזרות ונשנות כדי לבקר בביתם, ובעיקר בימי השבת.
לאחר מספר שנים התגייס הארי לצבא ארה"ב, היה זה בפרוץ מלחמת העולם הראשונה והוא התקדם כחייל מצטיין. עם סיום שירותיו הצבאיים החליט להיכנס לפוליטיקה הוא העמיד עצמו לבחירה לסנאטור של מיזורי, והצליח.
לאחר 26 שנה פרצה מלחמה העולם השניה, נשיא ארה"ב דאז רוזוולט ביקש למנות סגן לנשיא, והוא בחר באותו סנאטור צעיר ממדינת מיזורי – הארי טרומן, ה'שבת גוי' של משפחת וינר הפך לסגן נשיא ארה"ב.
אם זה מה שרבי אהרן קוטלר מבקש ממנו, הוא לא שואל שאלות
מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זי"ע, שניצל בעור שיניו והגיע לארה"ב בעצם ימי מלחמת העולם השנייה, החל מיד עם בואו להוביל את וועד ההצלה של יהודי אירופה. הוא התחיל בפעולות חסרות תקדים לנסות להציל יהודים מהשואה הנוראה. בעיר הבירה וושינגטון די סי, התגורר אז יהודי ירא אלוקים בשם הרב וינר, שאגב, בינו ובין ג'ייקוב וינר מקנזס סיטי לא היה שום קשר משפחתי.
רבי אהרן מגיע אל הרב וינר מוושינגטון הבירה, ובתוקפו הוא מבקש ממנו שהיות והוא מתגורר בוושינגטון בוודאי יש לו דרכים להגיע לבכירי השלטון ולכן הוא מבקש ממנו שיסדר לו בדחיפות בהולה פגישה עם סגן הנשיא מר טרומן.
כמובן שהקשר בין מי שגר בוושינגטון לבין השגת פגישה מידית עם סגן נשיא ארה"ב, הנו הזוי לחלוטין. וכי יעלה על הדעת שמי שדר ברחביה או בקיסריה יוכל לארגן לנו פגישה מידית עם ראש הממשלה רק בגלל שהם גרים באותה השכונה? לפגישה כזאת צריך להגיש בקשה בכתב ולהמתין לתשובה חודש במקרה הטוב, וגם אז תיקבע פגישה לעוד חמשה חודשים!
אבל הרב וינר היה אדם הכנוע לגדולי ישראל, ואם זה מה שרבי אהרן קוטלר מבקש ממנו, הוא לא שואל שאלות. נכנס עם רבי אהרן לרכבו ונסע לכיוון הבית הלבן משכנו של הנשיא וגם המקום בו שוכנת לשכתו של סגן הנשיא. הוא נכנס פנימה, בימים ההם לא היה את מערך השמירה הקיים היום, והגישה אל הבית הלבן לא היתה כל כך מסובכת. הוא ניגש אל מזכירתו האישית של סגן הנשיא וביקש להודיע לכבוד הסגן, שאדון וינר מבקש להיפגש עמו.
למרבה הפלא היא לא שואלת האם הזמין פגישה, והאם נקבע לו מועד מראש, אלא פשוט נכנסת פנימה ומוסרת את ההודעה לסגן הנכבד.
לא עוברת דקה וסגן הנשיא יוצא בכבודו ובעצמו וקורא להם פנימה בחביבות גדולה. לימים התברר שטרומן קישר בין ג'ייקוב וינר מקנזס סיטי, לבין אדון וינר מוושינגטון די סי, המבקש להיכנס.
טרומן הקשיב ברוב קשב לדבריו של רבי אהרן, הוא התרגש ונרתם לסייע לפעולות וועד ההצלה. במקום בו קיבל הנשיא רוזוולט 'רגליים קרות', דחף אותו סגנו הצעיר להיכנס בעובי הקורה ולסייע לפעולותיהם של חברי ועד ההצלה.
אבל בזה לא תם העניין. מלחמת העולם השנייה מסתיימת ובאותה שנה שנת תש"ה מת באופן פתאומי הנשיא רוזוולט. הארי טרומן מיודענו הוכתר באופן אוטומטי לכהן תחתיו כנשיא ארה"ב.
לימים נפגש הרב שלמה לורנץ ז"ל עם הארי טרומן
כעבור זמן, פנו אל הנשיא טרומן בבקשה שייתן את תמיכתו ליהודים בארץ ישראל, וכפי שמופיע בספרי ההיסטוריה – בימים ההם לא היה בקרב הבכירים בארה"ב אף לא בכיר אחד שתמך ברעיון. הם חששו מאוד מפני תגובות הערבים בעולם, ובכל זאת בדעת יחיד חתם טרומן למען העם היהודי.
לימים נפגש שלוחא דרבנן הרב שלמה לורנץ ז"ל עם הארי טרומן, והלה סיפר לו שמבית ומחוץ היו עליו לחצים כבדים שלא לחתום בעד ארץ ישראל לעם היהודי. אבל הוא בצעירותו היו לו מכרים יהודים שהתנהגותם מאוד מצאה חן בעיניו, ולכן ביקש מאמו לקנות לו את התנ"ך. הוא היה מרבה לעיין בתנ"ך, ושם גילה שאלוקים נתן לעם ישראל את ארץ ישראל. על כן, כשעלה נושא זה לדיון על שולחנו, לא היה לו שום צל של ספק מה צריכה להיות ההחלטה שלו ובמי הוא תומך. הדבר היה פשוט לו, אף שכל יועציו ושריו הפצרו בו שלא לעשות זאת, הוא הרגיש שהוא חייב לחתום ולתת הכרה רשמית של ארה"ב בכך שהארץ הזאת שייכת לעם ישראל.
את הסיפור היסטורי הזה סיפר נכדו של הרב וינר מוושינגטון, הגאון רבי יוסף וינר שליט"א רב קהילה חשובה במונסי.
לקחו הגדול של הסיפור בצדו, גם הרב וינר כמו כולנו אינו יודע מי הוא ג'ייקוב וינר מקנזס סיטי שבמיזורי, אבל אותו יהודי עשה מה שיהודי צריך לעשות, הוא אינו משתמש עם גוי מבלי שהדברים יהיו מעוגנים בהלכה. הוא גם נוהג בכבוד עם כל אדם באשר הוא אדם, קיום דברי המשנה (אבות פ"א משנה יט) "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" – הוא חלק מחייו.
הקב"ה אומר לנו נתתי לכם תרי"ג מצוות, נתתי לכם הנהגות שמורים לכם חכמינו ז"ל, נראה לכם שהמטרה היא המצוה בעצמה, ואם קיימתם אותה עד כמה שאתם רואים זה מה שהיא עשתה ותקבלו על כך שכר – לא ולא! אמרת ה' צרפתהו – לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות, כל מצוה היא מערכת של צירוף, וכל ישראל גוף ונשמה אחת, יהודי מקיים מצוה כראוי היום והיא משפיעה על המונים בעוד עשרות שנים, כי מצוה היא רוחנית ואין לה גבול ושיעור.
לעילוי נשמת אבי מורי רבי נתן ב"ר יחיאל מאיר הכ"מ, ורעייתי מרת רבקה ב"ר יהודה ע"ה