יום שלישי ה' באדר ב' תשע"ט
מדוע התירו חכמים את הטלטול ב'מבוי' על ידי העמדת 'לֶחִי'?
כפי שלמדנו, רשות היחיד המוקפת במחיצות משלושה צדדים, ובצד הרביעי פתוחה לגמרי לרשות הרבים או ל'כרמלית', אסור מדרבנן לטלטל חפצים בתוכה לטווח של יותר מארבע אמות. וכדי להתיר את הטלטול – כאשר רוחב הפירצה בצד הרביעי אינו עולה על עשר אמות – יש להעמיד במקום הפירצה מחיצה ברוחב ארבעה טפחים, המכונָה 'פַּס', או שני 'לחָיַיִם' משני צידיה.
דין זה הוא בחצר וכיוצא בה, המיועדים לשימושי דיור הצורכים מחיצה של ממש לשֵׁם צניעות; אולם, ב'מבוי', שהוא רחוב המוביל מחצרות הבתים אל מבואות אחרים, או אל רשות הרבים – והוא עצמו רשות היחיד – הואיל ואינו מיועד לשימושי דיור אלו, הקֵלו חכמינו ז"ל להתירו בהעמדת 'לֶחִי' במקום הפרוץ. ולדעת כמה ראשונים, לחי מתיר אף מבוי שמחיצותיו גבוהות יותר מעשרים אמה, וכן פסק בשולחן ערוך; ויש מהאחרונים שמפקפק בדבר.
[שו"ע שסג, ב-ג, ומשנ"ב יג ו־טז; ביאורים ומוספים דרשו, 15]
מדוע נקרא ה'לֶחִי' בשם זה?
בהמשך לאמוּר: 'לֶחִי', הוא חֵפֶץ בגובה עשרה טפחים 'מרווחים', (דהיינו, בתוספת קבועה של 1/48 לטפח); אשר נקרא כן על שֵׁם השימוש הנפוץ בקֶרֶשׁ – שבשפה הארמית נקרא 'לוּחָא' – לשֵׁם התרת המבוי.
ואין מידה לעוביו ולרוחבו, ובלבד שלא ינוע ברוח, כיון שדינו כמחיצה, שאם היא נעה ברוח אינהּ נחשבת למחיצה והיא פסולה. ויש מפרשים שפסוּל זה הוא רק באופן שהרוח מכופפת הלחי אל למטה מעשרה טפחים, או שמרחיקה אותו שלושה טפחים ממחיצת המבוי הסמוכה אליו.
ואם בחלקו התחתון, עד לגובה עשרה טפחים, הלחי מחוזק ואינו נע ברוח, ובחלקו העליון הוא נע ברוח – כשר, שהרי יש שיעור לחי למטה.
ולחי שנוצר מאליו, ללא פעולת אדם – כשר, ובלבד שראוהו בערב שבת וסמכו עליו להיתר המבוי. ולכן, אם נפרצה המחיצה בצד הרביעי ונותר ממנה מעט, ניתן לסמוך עליו כלחי. ולדעת השולחן ערוך, לחי שנותר ממחיצה שנפרצה, עליו להיות ברוחב טפח לפחות, אך המשנה ברורה מכריע להלכה כי אף באופן זה דַי בעובי כלשהו.
[שו"ע שסג, ג-ד, משנ"ב יד טז יח יט, וביה"ל ד"ה ובלבד; ביאורים ומוספים דרשו, 14 17
צורת הפתח שחלקן העליון של המזוזות נע ברוח – האם היא כשֵׁרה?
בדומה ל'לֶחִי', גם 'צורת הפתח' (ראה תקצירים קודמים), אם 'מזוזותיה' נעות ברוח, הריהי פסולה. וכפי שלמדנו, הפוסקים נחלקו אם היא נפסלת גם כאשר רק ה'משקוף' נע ברוח.
ואם המזוזות מחוזקות בחלקן התחתון, עד לגובה עשרה טפחים, וחלק זה אינו נע ברוח, אולם חלקן העליון, המחובר למשקוף, נע ברוח – דין צורת הפתח זו תלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל, דהיינו, שלדעת המקֵלים בדין המשקוף, יש להקל גם בנוגע לחלקן העליון של המזוזות; אך לדעת המחמירים יש להחמיר, כיון שהמשקוף נע ברוח יחד עם חלקן העליון של המזוזות.
ואף לדעת המקֵלים – במקרה שהמזוזות נוטות מעט בשיפוע, והמשקוף מונח על גבי ראשן, באופן שאינו מכוּון אלא כנגד ראשי המזוזות, אך לא כנגד חלקן התחתון – יתכן שצורת הפתח פסולה, מחמת שחלקן העליון של המזוזות, הנע ברוח, כאילו אינו קיים, ואילו חלקן התחתון אינו מכוּון תחת המשקוף כדין.
[משנ"ב שסג, כ, ושעה"צ יא; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 18-19, ושם שסב, 49]