יום חמישי י"ח באייר תשע"ט
ההבדל בין שימוש 'דרך הקרקע' לשימוש 'דרך האויר'
כפי שלמדנו, אסור לאדם לטלטל חפצים מביתו לרשות היחיד של אחר, או לרשות היחיד המשותפת לו ולאחֵר, ללא 'עירוב חצרות'.
ואמרו חכמים, שרק מקום ששניהם משתמשים בו שימוש רגיל, אסור ללא עירוב חצרות, אבל מקום שהשימוש בו הוא רק 'דרך אויר', דהיינו שהשימוש בו לא נעשה דרך הקרקע, אלא דרך חלון, וכדומה – אינו נחשב כלל כמקום שמשתמשים בו, וממילא אינו מהווה רשות משותפת, ומותר להשתמש בו בשבת גם ללא עירוב חצרות.
דוגמה לדבר: שתי חצרות, שביניהן שטח שהוא רשות היחיד, ובו באר מים, ובגִדרות החצרות יש חלונות הפתוחים לשטח זה, אשר דרכם שואבים מים מהבאר.
[שו"ע שעו, ב, ומשנ"ב יא; ביאורים ומוספים דרשו, 14]
מהו שימוש 'דרך האויר'?
בהמשך לאמוּר: יש מהראשונים שסוברים, ששימוש דרך חלון נחשב בכל מקרה לשימוש 'דרך אויר'; והיינו, בין אם המקום שמשתמשים בו קרוב לחלון, ובין אם הוא רחוק. וכך פסק בשולחן ערוך.
אולם, לדעת רוב הראשונים, אם המקום שמשתמשים בו דרך החלון נמצא בתוך ארבעה טפחים מהחלון, אין זה נחשב לשימוש דרך אויר, ולכן, אם שני אנשים משתמשים במקום באופן זה, נדרש עבורו 'עירוב חצרות'. וכך פסקו הרמ"א וכמה אחרונים.
ואם לאחד מהם המקום קרוב לחלון, דהיינו בתוך ארבעה טפחים, ולשֵׁני המקום רחוק, דהיינו מחוץ לארבעה טפחים – זה שהמקום קרוב אליו רשאי להשתמש בו כרגיל ללא עירוב, והשני זקוק לעירוב.
[שו"ע שעו, ב, ומשנ"ב יב ו־טו; ביאורים ומוספים דרשו, 17]
מה דינו של מקום שיש בו שימוש הן 'דרך הקרקע' והן 'דרך האויר'?
בהמשך לאמוּר: מקום שמשתמשים בו דרך חלון, וכדומה, אך משתמשים בו גם דרך הקרקע; וכגון עמוּד העומד בחצַר בניין בן שתי קומות, ודיירי הקומה העליונה משתמשים בו הן בעומדם בחצר, דרך הקרקע, והן בעומדם בקומה העליונה, בהושטת יד, או בזריקה, 'דרך האויר' – אין זה נחשב שהשימוש במקום הוא דרך אויר, ונדרש עבורו 'עירוב חצרות'.
ויש המפרשים בדעת השולחן ערוך (שהעתיק את דברי הרמב"ם) כי אף במקום כזה מותר להשתמש בשבת דרך האויר ללא עירוב; ויש שפירשו בדבריו כי ההיתר הוא רק במקרה שבו השימוש העיקרי במקום נעשה דרך האויר; אולם, יש חולקים ומפרשים שאף לדעתו אין היתר להשתמש במקום כזה בשבת ללא עירוב. וכן הלכה.
[שו"ע שעו, ב, משנ"ב יד, שעה"צ טז, וביה"ל ד"ה שאין; ביאורים ומוספים דרשו, 18, וראה עוד שם].