"וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (בראשית מא, א)
סיפר מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א: בז' אד"א בשנת תשנ"ז בא אלי בחור וסיפר שחלם על אסון המסוקים עוד בטרם התרחש, ובחלומו ראה שתהיה התנגשות בין שני מסוקים וכי יהרגו יהודים רבים. עוד נמסר לו בחלומו שביום שיקום בבוקר ותהיה ידו מלאה פצעים – זאת תהיה לו לסימן שיחלה רח"ל במחלה קשה וכי ימות. הבחור לא שת לבו לזאת.
והנה לאחר זמן אירע אסון המסוקים ונהרגו רבים כדבר החלום, ולמחרת האירוע הוא קם בבוקר כשידו מלאה פצעים! שלחוהו אלי והוא הראה לי את פצעיו אשר מלאו את ידו. אמרתי לו: א'. אין חלום בלא דברים בטלים, ואפשר שמה שחלם שימות זהו הדברים בטלים. ב'. צריך לומר בתפילה מה שמועיל לחלום (אמירת ה'ריבון' בברכת כהנים), שכתב ב"משנה ברורה" שזה מועיל אף לחלומות שמתענין עליהם. ג'. שאלתיו היכן הוא לומד, וענה בישיבה של חוג המזרחי, אמרתי לו שיעבור לישיבה קדושה וזה יגן עליו (דרך שיחה).
אל תתחתני שם
באמתחתנו סיפור שהיה בביתה של רבנית ידועה, ממנו אפשר להפיק לקח מוסרי: בוקר אחד הגיעה בעלת תשובה לביתה של הרבנית וסיפרה: החתונה שלי נקבעה לעוד שבועיים, והנה, בחלומי אמש, נגלה אלי אדם כלשהו שלא זיהיתי אותו, והזהיר אותי שלא להינשא באולם שבו אמורה להתקיים החתונה. התעוררתי מתוך סיוט, ולא ידעתי את נפשי מרוב בהלה. שפתיו של בעל החלום ברור מיללו: אל תתחתני באולם זה! מה עלי לעשות? שאלה האשה.
הרבנית חככה בדעתה, והשיבה, שכדאי לחפש אולם אחר. ואכן, ברגע האחרון נשכר אולם חדש, והחתונה הועברה לשם. האולם שבו היתה אמורה להיערך החתונה, היה 'ורסאי', התאריך – היה אותו לילה שבו קרס האולם, והחתונה עצמה היתה אמורה להיערך באולם התחתון, שעליו קרסו שתי הקומות העליונות! בסופו של דבר בעקבות הביטול לא נעשתה שם כל חתונה, היות ובעל האולם לא הספיק למצוא (תוך שבועיים) זוג אחר שיתחתן שם. ניתן רק לתאר מה היה עלול להתרחש, אם… (עלינו לשבח ח"א תע"ו).
החלום של מרן הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א
בחוה"מ סוכות תשס"ג נפטר הרה"ג ר' חיים ישראל רוכלין זצ"ל, מחשובי הלומדים בכולל פוניבז'. רבי ניסים קרליץ שליט"א הורה להספידו בלווייתו, למרות שמחת הרגל, כדין חכם בפניו, ואף ספד לו בעצמו. בהספד שנשא סיפר: לפנות בוקר ראיתי בחלום שמוליכים ספר תורה. התעוררתי בבעתה, וכששמעתי על פטירתו, אמרתי שאכן זהו אדם שראוי לומר עליו שכעת מוליכים ספר תורה (מוסף שבת קדש).
נס פורים
ביום פורים אחד בא לישיבה נכדו של הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל, שהיה אהוב עליו ביותר. לאחר הפורים נסע הנכד לירושלים לשושן פורים. למחרת, צווה רבינו לשלוח מברק לירושלים לשאול לשלום נכדו. הרב סיפר שחלם שקרה לו דבר מה, וע"כ הוא דואג לשלומו. מברק התשובה לא איחר לבא ונאמר בו שהנכד מרגיש בטוב ב"ה הוא בריא ושלם, אלא שניצל מסכנה, ומעשה שהיה כך היה: בנסיעתו לירושלים עבר דרך התחנה המרכזית בת"א. בהגיעו אל פתח האוטובוס שם לב שנותרו עוד מספר מקומות ישיבה, אולם התלבט האם להיכנס או להמתין לאוטובוס הפנוי שיצא אחריו. לבסוף גמר אומר להמתין לאוטובוס הבא. הנוסעים שעמדו אחריו מיהרו להיכנס במקומו, והוא אכן עלה לאוטובוס שאחריו.
בנוסעם בדרך העולה לירושלים נגלה לעיניהם מחזה מזעזע: האוטובוס הראשון היה מעוך וחבול בצד הדרך לאחר שהתנגש במכונית אחרת, וסביבו היו פזורים פצועים רבים. מאוחר יותר התברר שנהג האוטובוס הידר במצות 'חייב איניש לבסומי', ונהג כשהוא בגילופין. בשיחתו השבועית בישיבה הזכיר רבי אליהו לאפיאן את המעשה, וציטט על כך את הכתוב "מהשם מצעדי גבר כוננו" שהרי אם היה צועד רק צעד אחד לתוך האוטובוס הראשון – היה עלול להיות חלילה בין הפצועים, והקב"ה הכניס לבטים בלבו, ובחסדי ה' ניצל מתאונה (לב אליהו).
חלומם הזהה של הגר"א לאפיאן והגרא"א דסלר זצ"ל
סיפר רבי נח דב דסלר, חברו של בנו של רבי אליהו לאפיאן זצ"ל (בעל ה"מכתב מאליהו") הנמצא בארה"ב: כשהייתי צעיר, משפחתי (דסלר) ומשפחת לאפיאן גרו בלונדון בסמוך אחת לשניה, מרחק של רבע שעה. באותם ימים, מכונית היתה דבר נדיר, וכולם העדיפו ללכת ברגל מאשר לנסוע באוטובוס. אחד מבניו של רבי אליהו לאפיאן – רבי ישראל נחום, היה בן גילי, והיינו באים זה לזה מפעם לפעם.
פעם אחת, כשירדתי במדרכה הסמוכה לביתו כדי לבוא אליו, חלפה במקום מכונית ביעף וכמעט ופגעה בי. כפסע הפריד ביני לבין המוות. מרוב בהלה ופחד, החוורתי כסיד. כשהגעתי לבית משפחת לאפיאן, לפלא היה בעיני שבפעם זו – שלא כאף פעם קודמת – רבינו עצמו פתח את הדלת. תמיד כשבאתי היה הוא עסוק בלימודו, לומד או מכין שיעור, והנה הפעם הוא כאילו המתין לבואי. רבי אליהו התעניין אם הכל בסדר. על פניו ובקולו ניכרה הדאגה. "כן, ב"ה הכל בסדר", עניתי במבוכה. למרות ניסיוני להתחמק ממה שאירע לי קודם בואי, רבינו לא אפשר לי זאת. "שום דבר לא אירע לך בדרך לכאן"? "אכן קרה", עניתי, וסיפרתי לרבי אליהו שבדיוק כשצריך הייתי לחצות את הרחוב, עברה ביעף מכונית, וכמעט ש… "ב"ה הסכנה עברה", אמר רבינו להפתעתי. משניסיתי לרדת לסוף כוונתו, סיפר: "אמש חלמתי כי קרתה לך תאונה קשה, ואני מתפלל לשלומך עד לרגע הזה".
כשסיימתי ענייני בביתו של רבי אליהו, שבתי לביתי. עם הגיעי נגשתי מיד לספרייתו של אבא (הגרא"א דסלר) שבה ישב ולמד, וסיפרתי לו את שכמעט וקרה לי, ואת דברי רבי אליהו לאפיאן. למשמע הדברים נטל את ידי, לחצה בין שתי ידיו ואמר: 'בני היקר, גם אני חלמתי אותו חלום אמש, ומאתמול אני צם עד עתה'. מסיים רבי נח: עד היום חב אני תודה רבה לתפילות רבינו ולצום של אבי בעל ה"מכתב מאליהו".
(מתוך עלונו של ר' חנניה צ'ולק פרשת ויצא תשע"ז)