מעשה מופלא ומרגש, שסופר מפי בעל המעשה, הובא בגיליון 'נר לשולחן שבת':
נסעתי עם משפחתי לנפוש בעיר טבריה. אני מקפיד תמיד לקום ולהתפלל שחרית בנץ החמה, אך הפעם , כדרכו של חופש, הילדים הלכו לישון מאוחר, וקמנו בשעת בוקר מאוחרת. כיון שכך, נסענו להתפלל בשטיבלך בשכונת קריית שמואל. והנה , כאשר יצאתי מהרכב, הבחנתי בתיק שחור מונח על הגדר. לשאלתי, אחד השכנים אמר שכנראה התיק שייך לאחד המתפללים שהניחֹּוֹּ כאן ושכחו.
פתחתי את התיק. היו שם טלית ותפילין, ולצידם המון מסמכים ומעטפות , שלתדהמתי הכילו שטרי כסף רבים. עשרות אלפי שקלים היו שם! בין המסמכים היו פנקסי גמ"ח וקבלות עבור תרומות. השגתי את המספר הסלולארי של בעל התיק, והתקשרתי אליו. פתחתי בשאלה: 'היכן התפילין שלך?', הוא לא הבין על מה אני מדבר… אפילו לא שם לב שאיבד את התיק היקר.
התברר כי הוא בעל גמ"ח שיצא לנופש עם המשפחה, ולא רצה להשאיר בבית ריק כסף כה רב של תרומות, ולכן לקח עמו את כספי הגמ"ח. כעת הוא ומשפחתו באמצע טיול ברמת הגולן. מכיוון שהיינו צריכים לחזור באותו יום לבני ברק , הודעתי למאבד שאני משאיר את התיק אצל מכרים בטבריה, ותיאמתי עמו שבשובו ייקח מהם את התיק.
כאשר הגעתי לבני ברק, הלכתי לתפילת מנחה בבית הכנסת. בפתח בית הכנסת רואה אני את חברי, מדבר עם יהודי שאיני מכירו. אומר לי חברי, תברך אותו, תשע שנים הוא נשוי ועדיין אין לו ילדים. ליבי נקרע למשמע הדברים. אך חשבתי לי לעצמי שאיני ראוי לברך. 'מה פתאום שאני אברך אותו – השבתי לחברי – וכי אני צדיק פועל ישועות?!'.
הוא התעקש , 'תברך אותו בבקשה'. ואז נצנצה בי מחשבה. אמרתי לשניים: 'אתם יודעים מה – אני אבקש מהקב"ה, שאת זכות מצוות השבת אבידה שקיימתי הבוקר, אני מעביר אליו, שייפקד בע"ה בקרוב'!… וכך היה!!