יום רביעי י"ד בניסן תש"פ
האם מותר למכור לגוי מאכל שמעורב בו דבר איסור?
מאכל שנאסר בפסח מחמת תערובת של 'משהו' חמץ – לדעת השולחן ערוך, מותר למוכרו לגוי לאחר שהוציאו את החמץ מתוכו. ואם תערובת החמץ מייקרת את מחיר המאכל, יש למוכרו במחיר שבו היה נמכר ללא תערובת החמץ, כדי שהישראל לא יהנה מהחמץ. ולדעת הרמ"א, יש לשרוף את כל המאכל, ואסור למוכרו לגוי.
וטעם המחלוקת – שבנוגע ליין נסך גזרו חכמינו ז"ל שלא למוכרו לגוי אף בהפחתת מחיר החלק האסור (ראה בית יוסף יו"ד קלד, ב); ולדעת השולחן ערוך, גזירה זו אינה קיימת בתערובות איסורים אחרים; ואילו לדעת הרמ"א, הגזירה קיימת בכל האיסורים.
[שו"ע תסז, י, משנ"ב מא, ושעה"צ עג; ביאורים ומוספים דרשו, 46]
מה דינו של מאכל שנאסר מחמת תערובת של 'משהו' חמץ?
כאמוּר, לדעת הרמ"א, אסור למכור לגוי מאכל שנאסר בפסח מחמת תערובת של 'משהו' חמץ. אולם, במקרה שההימנעות ממכירתו לגוי כרוכה בהפסד כספי גדול מאוד, רשאי אף בן אשכנז להקל בכך. ויתֵרה מזו, אם גם המכירה לגוי לא תועיל להקטנת ההפסד, מותר להשהות את המאכל בפסח ברשותו.
וכמו כן, אם ה'משהו' חמץ 'נותן טעם לפגם' בתערובת – מותר למוכרו לגוי בכל מקרה; ואם ה'משהו' חמץ הוא דגן שלא נבקע, אשר איסורו אינו מוסכם – יש אומרים שמותר למוכרו לגוי בכל מקרה, אך יש אומרים שאין להקל בכך אלא במקרה שההימנעות ממכירתו כרוכה בהפסד כספי גדול.
[משנ"ב תסז, מב, ושעה"צ עד; ביאורים ומוספים דרשו, 47]
האם מותר להשהות חמץ בבית ביום השמיני של פסח?
בחוץ לארץ, ביום שמיני של פסח, שהוא 'יום טוב שני של גלויות', מותר להשהות ברשותו תערובת שיש בה 'משהו' חמץ – שאיסורהּ מדרבנן – ואין צורך לבערה. וזאת, אף במקרה שהתערובת נוצרה בימי החג הקודמים, שבהם אסור להשהות ברשותו תערובת זו, והשהה את התערובת במכוּון עד ליום זה.
וכך הדין גם בכל חמץ אחר שאיסורו רק מדרבנן, וכגון תערובת שיש בה חמץ ש'נותן טעם לפגם' בכל כמוּת שהיא, או 'חמץ נוקשה' (ראה שו"ע תמב, א-ב). אולם, חמץ האסור ב'בל יֵראה' ו'בל ימצא' מהתורה – אסור להשהותו אף ביום השמיני, למרות שאיסורו של יום זה הוא רק מדרבנן.
[שו"ע תסז, י, משנ"ב מד, ושעה"צ עח]