סיפר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: שמעתי מאחד ממכריי סיפור נפלא ביותר על ההשגחה העליונה בפרט בענייני שידוכים. לאדם זה היתה בת שהגיעה לפרקה זה זמן רב, היא היתה כבר בת 31 שנים והם התקשו מאוד במציאת זיווגה ההגון. לאחרונה עזרו השי"ת והוציאו מצרה לרווחה ומאפילה לאור גדול, וזכה לארס את בתו עם בחור חשוב וכליל המעלות ומידות טובות, והמשפחה היא משפחה מיוחדת, ענבי הגפן בענבי הגפן. כמובן, השמחה היתה גדולה ביותר.
בשידוך זה ראו בחוש ובגלוי שהקב"ה מזווג זיווגים, כפי שממשיך אדם זה לספר: היה זה בשנת תש"ח, העניות והדחקות שלטו בירושלים עיה"ק באופן נורא ביותר רח"ל. היו משפחות שהגיעו עד לכדי פת לחם ממש – לא היו אז בבתים ברזים עם מים כמו שיש בזמננו אנו, והיו צריכים לטרוח וללכת לבאר מים, ושאיבת המים היתה כרוכה בטירחה גדולה ביותר.
מספר היהודי, שאביו היה ממונה על שאיבת המים, ופעם אחת ביום היה יורד לבאר המים לשאוב, ואת המים היו מחלקים לכל המשפחות לפי מספר הנפשות – כל משפחה הביאה דלי, והיו שואבים את המים וממלאים את הדלי.
יום אחד לאחר שאבי עלה מהבאר – מתוך התאמצות מרובה בירידתו ועלייתו – ראה שילד אחד בוכה בכי תמרורים. ניגש אליו ושאלו למה הוא בוכה, אמר לו הילד שכבר שני ימים שלא נכנסה לפיו טיפת מים, ולשונו דבקה לחכו, והוא מרגיש שאם לא ישתה עכשיו הוא יגווע למוות רח"ל.
כששמע אבי את דבריו אמר לו שהוא יורד עבורו עוד פעם לבאר המים שיהיה לו מים לשתות. אבי התאמץ עוד פעם, ועשה את כל הטירחה הגדולה עבור הילד, והעלה לו כוס גדולה עם מים. הילד שתה לרוויה והודה לאבי מעומק לבו, ואמר לו "החייתני! דע לך, שהצלת את נפשי ממות".
לפני שנתיים – מספר היהודי – קיבלתי שיחת טלפון מאת יהודי זקן, והוא אמר לי ששמע שיש לי בת מבוגרת שלא הולך לה בשידוכים, והוא רוצה לעזור בכל דרך אפשרית. נתתי לו את הפרטים של בתי, ומאז היה מציע הצעות שונות עבורה. ההצעות עלו וירדו לחלופין ולא היה נראה איזה שידוך בקרוב. לפני שנה הציע אותו יהודי את הבחור הזה – שבתי התארסה עמו כעת – ואדם יקר זה פעל מעבר לכוחותיו, סיקל את המכשולות ועשה כל מה שביכלתו שהשידוך יצא לפועל, ואכן חפץ ה' בידו הצליח וברוב סייעתא דשמיא התארסה בתי עם אותו בחור.
כמובן, שמחתי ושמחת בני משפחתי הרקיעה שחקים, אך שמחת אותו היהודי – שזכה להיות השדכן בשידוך זה, היתה לאין ערוך. שכן עכשיו הזדמן לו מן השמים להביע את רגשי הכרת הטוב למיטיבו!… אותו אדם היה לא אחר מאשר אותו ילד שאבי הציל לפני שנים ממיתת צמא…
(נעם שיח – תולדות)