יעקב א. לוסטיגמן
לרגל ימי הפורים ולקראת חג הפסח, בהם אנחנו עוסקים בזכירת הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו ולנו, ביציאת מצרים ובנס ההצלה של עם ישראל בתקופת מרדכי ואסתר, ביקשנו לשוחח עם המשפיע ואיש החינוך הג"ר צבי פוקס שליט"א, ולשמוע ממנו מעט על גודל מעלת ימי הפורים ועניין הסיפור בנפלאותיו של הקב"ה.
"בספרו 'אגרא דכלה' בפרשת עקב (ד"ה כי תאמר בלבבך) מביא רבינו ה'בני יששכר' דבר נפלא, שקיבל מצדיקי הדורות", פותח הרב פוקס, "אומר האגרא דכלה, כאשר נמצא אדם בשעת צרה חלילה, וזקוק לישועה מכל סוג שהוא, יש בכוחו להשפיע רחמים וחסדים משמי מרומים על עצמו ועל כל הנצרכים לאותה ישועה, על ידי שיספר מעשה מסיפורי הצדיקים, שאירע בו נס ומופת למישהו שהיה נצרך לאותו עניין.
"כך למשל, אדם שיש בביתו חולה חלילה וחלילה, יספר סיפורים מצדיקים קדמונים, שבברכתם או על ידי סגולות שנתנו, נושעו חולים ונרפאו. אדם שנמצא במצוקה כספית גדולה, יספר סיפורי צדיקים שבהם באה לאדם רווחה כלכלית, וכך על ידי הסיפור הזה הוא ממשיך רחמים וחסדים גלויים, ומחלץ את עצמו או את מי שזקוק לכך, מן המיצר.
"כדברים האלו אומר גם רבינו ה'נועם אלימלך' בפרשת בא (ד"ה ולמען תספר), שעל ידי סיפור נסים שעשה הקב"ה לאבותינו, הוא מעורר רחמים על עם ישראל, ולכן התעלל הקב"ה במצרים וציווה על בני ישראל 'למען תספר', כדי לעורר עליהם רחמים.
"לפי הדברים האלו מתרץ האגרא דכלה את השאלה שהוקשתה לו, על מה שאמרו חז"ל במדרש, שמדוע ייעצו אוהביו של המן וזרש אשתו לתלות את מרדכי דווקא על העץ? כי הם אמרו שאם הוא ירצה להרוג את מרדכי במים, הרי אלוקי ישראל כבר הציל את עצמו מהמים, ואם על ידי אש, הרי אברהם אבינו ניצל מכבשן האש, ואם על ידי חיות רעות – הרי דניאל ניצל בגוב האריות, ולכן רצו לתלות את מרדכי דווקא על העץ.
"לכאורה זה לא מובן, אומר האגרא דכלה, כי אם הקב"ה יכול להציל ממים ומאש ומחיות רעות, ומרעב וצמא ומכל סוגי המיתה, למה לא יוכל להציל גם מתלייה על עץ? וכי יועצי המן טיפשים מופלגים היו?
"אלא הפשט הוא, שהם ידעו את הסוד הזה, שיהודי תמיד יכול להינצל מכל צרה, על ידי שיספר מעשה נס ומופת שאירע בדורות קודמים לאנשים שהיו בצרה דומה, ולכן אמרו אם נגזור על מרדכי מוות בטביעה, הוא יספר את מעשה ים סוף ויינצל, ואם נגזור עליו מוות בשריפה, הוא יספר על אברהם אבינו בכבשן האש וכן על זה הדרך.
"לכן נתחכמו אוהבי המן לגזור על מרדכי סוג מיתה שלא היה קודם, על ידי תליה בעץ, והם לא ידעו שעל ידי כך הם מכינים את הקרקע לנס נוסף, שמעכשיו יוכלו היהודים לספר את סיפור ההצלה של מרדכי היהודי מהעץ אשר הכין לו המן, וכך לעורר על עצמם רחמים גם מסוג כזה של מיתה ל"ע".
בדרך לברון
"וכדי להבין את הדברים באופן שיתקבל יותר על דעתנו, כיצד פועלת הסגולה הזאת של סיפור מעשי ניסים שאירעו עם אבותינו, כדי לעשות את אותם ניסים גם עלינו, נספר סיפור מופלא ששמעתי מפיו של הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, אודות יהודי שהתגורר בעיירה בריסק, ושמו ר' ישראל.
"והיה ר' ישראל מן יחידי הסגולה שזכו לשני שולחנות, כשמצד אחד היה תלמיד חכם מופלג, ומאידך היה עשיר, והיה תומך בכל קהילת בריסק ביד רחבה.
"ביום מן הימים איתרע מזלו, ונקלע לקשיים גדולים בעסקיו, עד שירד מכל נכסיו ונותר כשהוא כמעט חסר כל.
"אחרי שחלפה תקופה, הזדמנה לו הצעה להיכנס בחזרה לעסקים ולהתעשר, אבל לשם כך היה עליו לגייס סכום אגדי של כשלושת אלפים רובלים כהלוואה. הביט האיש סביבותיו ויפן כה וכה, וירא כי אין איש בכל בריסק, שראה פעם סכום גדול כל כך של כסף מונח בחבילה אחת, ובוודאי שאין שם מי שיוכל להלוות לו כזה סכום.
"הרצון לחזור לאיתנו הראשון לא נתן לו מנוח, ולכן הרחיב את מעגל החיפושים, עד שלבסוף אמרו לו חבריו, שאין לו שום סיכוי למצוא יהודי שיסכים להלוות סכום עצום שכזה, בוודאי לא אחרי שירד מנכסיו ומי יודע אם יוכל להחזיר את ההלוואה. 'רק רוטשילד יוכל להלוות לך כזה סכום', אמרו לו.
"הרעיון חלחל בלבו פנימה, ולאחר תקופה של התלבטות, החליט למכור מעט מהמטלטלים שעוד נותרו בביתו, הצטייד בכסף כדי נסיעה, צייד את נוות ביתו במעט כסף, שתוכל לכלכל את עצמה ואת ילדיהם בתקופה שייעדר, ויצא למסע בן שלושה חודשים עד שהגיע ללונדון הבירה, והחל לחפש את ביתו של הברון רוטשילד שהיה יהודי בעל צדקה.
"אמרו לו שבבית הברון אי אפשר להיכנס בלי תור, רק ביום שלישי בשבוע יש זמן מיוחד לחלוקת כספי צדקה, ואז הוא יכול לבוא ולבקש את עזרת הברון.
"המתין ר' ישראל בסבלנות רבה ליום שלישי, ובהגיע השעה המיועדת פנה לבית הברון, וראה שם עוד כמה עשרות ואולי מאות יהודים שבאו לבקש עזרה, כולם עניים מרודים, לבושים בגדי דלים ומרופטים, והוא שעדיין לבוש בבגדיו המכובדים, ועדיין יש לו כבוד עצמי, עמד שם נבוך ומבולבל ולא ידע כיצד יוכל להשתלב שם יחד עם כל הפושטים יד.
"לבסוף החליט להמתין בקצה הרחבה, כי הרי לברון רוטשילד לא חסר כסף, ובוודאי לא ייגמר לו הכסף גם אם התור יהיה ארוך מאוד.
"והנה מתחילה קבלת הקהל. יושבים שם שני פקידים של הברון, כל אחד מהעניים ניגש אליהם, מסביר את מטרת בואו ומדוע הוא זקוק לכסף, והם נותנים לכל אחד ואחד מתנת יד. לאחד הם נותנים סך של חמש לירות ולאחר עשר לירות. אם מדובר בעני הפושט יד כעניין שבשגרה, נתנו לו את הסכום הקטן, ומי שהגיע כי הוא מחתן בן או בגלל חולי חלילה וכדו', נתנו לו עשר לירות. אבל אף אחד לא מקבל תרומה גדולה יותר.
"עמד ר' ישראל בצד, ודמעות החלו לזלוג מעיניו, עד שנשטפו פניו בדמעות וכתפיו רטטו בבכי חסר מעצורים.
"החלוקה הסתיימה, והפקידים ראו את היהודי הלבוש בבגדים מכובדים, שעומד בצד ובוכה בכי תמרורים. נכמרו רחמיהם עליו ונגשו לשאול למעשיו ולרצונו.
"סירב ר' ישראל לספר להם, אבל אחרי שדובבו אותו מעט, אמר להם שהוא היה גביר גדול, אבל מזלו התהפך והוא התרושש מכל נכסיו, וכעת בא מבריסק ועד לונדון כדי לבקש מהברון רוטשילד הלוואה של 3,000 רובל, וכעת הוא מבין כמה גדולה היתה הטעות שלו, ולחינם הוא בזבז את כספו ושיבר את עצמותיו בטלטולי הדרך משך שלושה חודשים, כדי לקבל נדבה של עשר לירות ותו לא…
"ביום שישי, מגיע הברון כדי לעבור על החשבונות של הנתינות שנתנו ביום שלישי", אמרו לו הפקידים כשחמלה גדולה נשקפה מעיניהם. "אנחנו לא יכולים להגיע אליו, אבל ביום שישי הוא מגיע לכאן, תבוא בשעה 12 בצהרים, ואנחנו נשתדל לאפשר לך לדבר עם הברון, ולשטוח בפניו את בקשתך. אולי יחוס וירחם ויחרוג ממנהגו, וייתן לך מתת נדיבה במיוחד, או ילווה לך את הסכום הדרוש…".
"ביום שישי התייצב ר' ישראל בשנית, והנה הגיע הברון במרכבתו ההדורה, ופנה לסקור את ספרי החשבונות שבידי הפקידים. הללו הציגו בפניו את ר' ישראל שהחל לשטוח את בקשתו.
"הברון ראה כי לפניו אש הדור פנים, ומבין ריסי עיניו ניכר בו שגם תלמיד חכם הוא. 'אולי תתארח אצלי בשבת?', הציע לר' ישראל שכמובן נענה בשמחה, 'נדבר אחרי שבת על מטרת בואך', הפטיר הברון….
"סעודות השבת עברו על ר' ישראל בהתעלות מיוחדת במינה. הברון רוטשילד השתעשע עמו בדברי תורה, והוא מצדו כמובן הרבה בדברים, ותיבל במדרשי חז"ל המושכים את הלב ומרחיבים את הנפש, וגם הנעים בזמירות ובשיחה קולחת, וכמעשהו בליל שבת כך מעשהו בסעודת היום, ולאחר מכן גם בסעודה השלישית.
"לאחר תפילת ערבית והבדלה קרא הברון לר' ישראל וביקש שיספר לו על מטרת בואו. עיניו של ר' ישראל נתמלאו דמעות כשסיפר לברון על כך שירד מנכסיו וכמעט הפך לחסר כל, וכעת הזדמנה לפניו הזדמנות לחזור לאיתנו הכלכלי, אבל לשם כך דרושים לו 3,000 רובלים כהלוואה, ומבריסק עד לונדון לא נמצא אף אדם שיכול להלוות לו סכום כזה, לבד מהברון עצמו ולכן בקשתו שטוחה לפניו שינהג עמו לפני משורת הדין וילווה לו את הסכום הנדרש.
"הברון התעניין אודות מצבו הכלכלי בזמני השיא, וגילה שבשיא עושרו היו לו לר' ישראל עשרת אלפים רובלים…
"יצא הברון מהחדר, ושב כעבור דקות אחדות כשבידיו חבילה של שטרות אותה הניח על השולחן. ר' ישראל הבחין מיד, שמספר הלירות המונחות על השולחן שוות הרבה יותר משלושת אלפים רובלים, והפנה מבט שואל לכיוון הברון.
"'מצאת חן בעיני', אמר לו הברון, 'החלטתי לתת לך לא שלושת אלפים רובלים אלא עשרת אלפים, ולא בהלוואה אלא במתנה גמורה!'
"ר' ישראל לא ידע את נפשו מרוב שמחה. הוא הודה לברון בהתרגשות גדולה, והרעיף על ראשו ברכות לאין שיעור. לאחר ששבה אליו רוחו, הבחין בכרטיס ביקור שהניח הברון על ערימת הכסף ובו רשומים שמו וכתובתו של הברון…
"'לשם מה הנחת פה את כרטיס הביקור?', אמר ר' ישראל, 'הרי אני כאן לפניך, איני זקוק לדעת את כתובתך כשאני כבר נמצא בתוך אחוזתך…'.
"חייך הברון ואמר לר' ישראל: 'היות וכבר איתרע מזלך ואיבדת את כל כספך, חוששני שאולי תאבד חלילה שוב את הכסף, וכשתרצה לבקש ממני נתינה נוספת, תצטרך להיטלטל בדרכים שלושה חודשים בדרך ללונדון, ושלושה חודשים בדרך חזרה לבריסק. לכן השארתי לך את הכרטיס, ואם חלילה תזדקק שוב לנדבתי, תוכל לשלוח מכתב בדואר, ולציין שאתה הוא ר' ישראל מבריסק, אני כבר אזכור אותך, ואשלח לך סכום כסף נכבד בלי שתצטרך להטריח את עצמך'…
"אומר רבי מיילך בידרמן שליט"א: זה הפשט בפסוק 'זכר עשה לנפלאותיו, חנון ורחום ה". למה הקב"ה עשה שנזכור את נפלאותיו ונזכיר אותם? כי הוא חנון ורחום, הוא רוצה לתת לנו שוב מאוצר מתנת חינם שלו, הוא רוצה להשפיע עלינו עוד רחמים וחסדים, לכן הוא נתן לנו את הכתובת, שנוכל לשלוח בקשה ולעורר את האהבה הישנה, והכתובת הזאת היא על ידי סיפור הניסים והנפלאות שאירעו עם אבותינו ועם צדיקי הדורות, וכך אנחנו מעוררים שוב את רחמיו של הקב"ה ביתר שאת וביתר עוז".
ריקוד על השולחן
"לכן חשוב לספר בפורים, וגם בפסח ובכלל בכל ימות השנה, לספר ביציאת מצרים, לספר את הנס שאירע בשושן הבירה ובכל מדינות מלכות אחשורוש. אנחנו צריכים לספר עוד ועוד, להתחזק באמונה על ידי הסיפורים הללו, ולהשפיע עלינו ועל כל ישראל רחמים וחסדים גלויים.
"אבל חשוב מאוד לזכור לנצל את הימים הגדולים הללו, גם יום הפורים וגם חמישה עשר באדר והשנה גם בשישה עשר, פורים המשולש, אנחנו צריכים לנצל אותם גם ובעיקר להתעלות רוחנית.
"אני זוכר בצעירותי, זכיתי להסתופף בצלו הקדוש והטהור של מורי ורבי, בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זיע"א, ופעם בסעודת פורים ערך את שולחנו, והגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, שמח ושימח את הנוכחים כטוב לבו ביין, ועלה לרקוד על השולחן. משום מה היה מישהו שדחף אותו מעט והוא מעד ונפל. הרבי זצ"ל שהבחין בכך הקפיד, ומיהר לרוץ למקווה ולטבול.
"היה זה בבית המדרש שברח' רבי עקיבא בבני ברק, שם היתה דלת בצד בית המדרש, דרכה היה הרבי יורד לקומה התחתונה בה היתה לו מקווה קטנה, וכך הוא היה יכול לצאת באמצע הטיש או התפילה לטבילה מהירה, ובתוך דקות אחדות כבר היה ישוב בחזרה על מקומו.
"ואמר אז שההקפדה מקורה בכעס, והכעס מגיע מיסוד האש, ואת האש מכבים על ידי מים, ולכן אם קרה לעתים נדירות שהיתה לו הקפדה, ואפילו מזערית, הוא היה ממהר לטבול במקווה.
"על כל פנים, הרבי היה נזהר מאוד בכבוד התורה בכל ימות השנה, וגם בפורים לא היה בכך שום שינוי. אני זוכר שפעם הוא אמר לבחור אחד, שביום הפורים הוא מצפה ממנו שילמד גמרא במשך מספר שעות, והתרה בו: 'אם לא תלמד ביום הפורים מספר שעות גמרא, אל תבוא בכלל לטיש!'. כשהגיע הבחור לטיש אחרי שלמד כמה שעות, האיר לו הרבי פנים ושאל אותו בטון של קובע עובדה: 'נו… למדת כמה שעות גמרא…'".
"ובאמת זה לא היה ייחודי דווקא לימי הפורים, כי הדרישה שלו היתה בכל ימות השנה ללמוד 'גמרא מיט יראת שמים', והיה חוזר על זה בכל עת מצוא: 'גמרא מיט יראת שמים, גמרא מיט יראת שמים', לפחות דף אחד ביום, ובכל פעם היה מחלק ב'טיש' שיריים לבחורים, אבל היה שואל כל בחור אם הוא כבר למד דף גמרא, ורק לאחר שהבחור השיב בחיוב היה מקבל שיריים…
"בעניין זה אספר עוד עובדה, שהיה בחור אחד שלא למד גמרא וניגש לקבל שיריים, וכששאל אותו הרבי אם הוא למד גמרא השיב בשלילה… חייך הרבי ואמר שעבור כך שהחזיק במידת האמת, גם מגיע לו לקבל שיריים…".
1/177
ראויים הדברים למי שאומרם
איש חינוך דגול. דמותו לנגד עיניי.