היום נעסוק בנושא: הַלְּבוּשׁ בתפילה
יום שני י"ג באדר א' תשע"ו
מי חייב לחגור 'גַארְטְל' בשעת התפילה?
נאמר בספר עָמוֹס: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל", וחכמינו זכרונם לברכה הסמיכו על מקרא זה דינים שונים של הכנה לתפילה. אחד הדינים הוא שהמתפלל צריך להיות חגור באבנט ('גַארְטְל'), משום שיש בכך תוספת נוי ללבושו. ויש שכתבו שרק החגור באבנט במשך היום חייב בכך גם בשעת התפילה; ויש שכתב שראוי לכל אדם להיות חגור באבנט בשעת התפילה. ובימינו רוב ישראל אינם נוהגים כן; ויש שכתבו כי טעם הדבר משום שדווקא בזמנים עבָרו היה נהוג לחגור אבנט בעת פגישה עם אדם חשוב וכדומה, אבל בימינו אין נוהגים כן, ואין הדבר נחשב כתוספת נוי. [סעיף ב וס"ק ד; ביאורים ומוספים דרשו, 5 ו־9]
האם מותר ללבוש מעיל וצעיף בשעת התפילה?
בשעת תפילת העמידה צריך המתפלל להיות לבוש בצורה מכובדת, דהיינו באופן שבו לא היה מתבייש לעמוד לפני אדם חשוב. מסיבה זו, הלובשים תדיר כובע וחליפה - חייבים ללובשם גם בשעת התפילה; ונחלקו הפוסקים אם חובה זו דוחה את חובת התפילה בציבור. כמו כן, אין להתפלל בבגדי שינה, בגרביים ללא נעליים, או בנעלי בית; וכל שכן בבגדים קצרים, כגון בגד ים. ומותר להתפלל עם מעיל וצעיף, ויש שכתב שמותר גם לעטות כפפות שמטרתן להגן מפני הקור. וחולה 'שנפל למשכב' - יש שכתב שרשאי להתפלל בבגדי שינה, ויעטה עליהם חלוק. [סעיף ה וס"' יא-יג; ביאורים ומוספים דרשו, 13, 16, 18 ו־19; וראה שם, 18]
דרגות החומרה השונות בנוגע לגילוי הראש
יש מהראשונים והאחרונים שכתבו כי בזמננו אסור מן התורה לשהות בגילוי הראש אפילו זמן מועט. ואם מזכיר שם שמים בעת שראשו מגולה - חמוּר הדבר יותר, וכן חמור הדבר יותר כאשר נכנס בצורה זו לבית הכנסת. וחמור מכל - כאשר מתפלל את תפילת העמידה בגילוי הראש. ומי ששגג והתפלל בגילוי הראש - יש שכתבו שאינו צריך לשוב ולהתפלל; אך יש שכתב כי עליו לשוב ולהתפלל, ומסתפק אף בנוגע למי שנאנס להתפלל כך. וכיסוי הראש ביד אינו נחשב ככיסוי לענין זה, אך כיסוי הראש בשרוול היד נחשב ככיסוי, וכן ידו של אדם אחר נחשבת ככיסוי. [סעיף ג-ד, ס"ק י, וביה"ל ד"ה ויש; ביאורים ומוספים דרשו, 10 ו־14]