לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (כא, א)
תחפושת כל השנה
בעלון "אחדות" הובאה שאלה ששלח בחור אל המחנך הרב פנחס ברייער שליט"א:
"אני בחור מוכשר ומצליח. לאחרונה אני מרגיש שאיבדתי את הזהות העצמית שלי, וכל הזמן אני מנסה להיות מה שאני לא. כאילו שאני חי בתחפושת כל השנה. אני מחקה כל מיני בחורים שבעיני הם מקובלים ומוצלחים, ולא מצליח. מה שקורה הוא שאני לא מרוצה מעצמי ולא מצליח. מה עושים?"
והשיב הרב ברייער: "יש אנשים שכל השנה חיים בתחפושת. הם כל הזמן מנסים להיות מה שהם לא, או לפחות לשדר את מה שהם לא. יש כאלה שממש מחופשים ופשוט לא מחוברים לעצמם. הם לא בודקים האם הם בתפקיד שהם מתאימים לו או האם הם מתנהגים כפי שהם משדרים, וישנם גם כאלו שהם לא מחופשים לגמרי אבל כמו בתחפושות, הם מוציאים מארגז התחפושות איזה שהוא פריט, כובע או עניבה, בהם הם מחופשים חלקית. זה מזכיר משקאות שהרכיבים שלהם הם רק חמישים אחוז טבעי… אנשים שאין להם מודעות עצמית, אינם מחוברים לעצמם. הם מחוברים לכל מיני אנשים שהם מאד היו רוצים להיות כמוהם, ואינם מבינים ושוכחים שהם זה הם ואתה זה אתה. התוצאה היא, שכשאדם מנסה להיות מה שהוא לא, הוא מפסיד בכפליים. כמו השני הוא בין כך לא יהיה, ומה שהוא, הוא גם לא".
כשהמנהל חמור – הכל נראה בהתאם
והוא מוסיף וממחיש זאת בסיפור מאלף:
מעשה בדוב שהסתובב רעב ביער. עבר יום ועברו יומיים, הרעב התגבר והתגבר, ואוכל אין. בלית ברירה עלה בראשו רעיון, להציע את עצמו לתפקיד דוב בגן החיות. זה אמנם מגביל – לחיות תחת גדרות, אין שחרור ואין חופש, אבל עדיף לחיות בשבי מאשר למות בן חורין.
וכך עשה. מיודענו הדוב פנה להנהלת גן החיות, קיים פגישה עם המנהל והציע את מועמדותו.
המנהל שמע והשיב: "מצטער, אין לי צורך בדוב. אך יש לי הצעה אחרת בשבילך: אולי תסכים לשמש בתפקיד קוף? פשוט לפני שבועיים מת הקוף ועדיין אין לנו קוף אחר! נו, מה אתה אומר על ההצעה?"
אמר הדוב: "הייתי לוקח בשמחה את התפקיד, רק יש בעיה קטנה: בחיים לא הייתי קוף, ואין לי שום מושג מה קוף אמור לעשות!"
"אל דאגה", השיב המנהל. "הכל יהיה בסדר. אתה תקבל הדרכה צמודה עד שתדע להיות ממש כמו קוף מבטן ומלידה!"
וכך היה. הדוב למד לטפס על עצים, לבצע פעלולים ולעשן סיגריות. ממש כמו קוף אמיתי. זה היה קשה ומסורבל. בכל זאת זה לא פשוט להיות קוף במשקל של דוב. אך מה לא עושים בשביל פרנסה? הכל זרם והוא ממש הרגיש איך הוא נכנס לתפקיד. הקושי היה רק בחלק של האוכל, כי כל יום אחרי יום עבודה מפרך, שעות של פעילות וטיפוס על עצים, הכניס לו המטפל כמה בננות עם קצת בוטנים, כמות שהספיקה לו בקושי למנה ראשונה.
הוא הרגיש שאם המצב ימשך כך, הוא פשוט יגווע ברעב. לפיכך החליט לצאת לטיול בגן החיות ולראות אולי יש הצעת עבודה אטרקטיבית יותר. הוא טייל וטייל, עד שהגיע לכלוב שעליו היה כתוב באותיות גדולות 'דובים'. הוא נכנס לכלוב, גלגל שיחה עם השוהה בתוכו והרגיש ממש בבית. בכל זאת בעבר הוא היה דוב… תוך כדי שיחה הוא שם לב שבצד הכלוב מונחות כמויות גדולות של אוכל, כמי שממתינות רק לדב שיבוא ויחסל אותן בתאבון רב. הוא הרגיש איך הרוק עולה לפיו, ופנה אל הדייר: "תגיד לי למה אתה לא אוכל? אם רק היו נותנים לי את האוכל הזה, הייתי מחיה את נפשי!"
השיב לו הלה: "אספר לך את האמת. אני בעצם קוף… לפני שנה המצב ביער היה ממש קשה, ולא היה מה לאכול. החיות פשוט גוועו ברעב. התגברתי על הבושה והחלטתי להציע את עצמי לקוף בגן חיות, אך בפגישה הסביר לי המנהל שאין לו צורך בקופים, והוא מחפש באופן דחוף דוב. לא הייתה לי ברירה ולקחתי את הג'וב, אך אתה בוודאי מבין שעבור קוף זה לא פשוט להיכנס לתפקיד דוב. אני קצת עומד על שתיים, קצת מוחא כפיים, וכולם מרוצים ונותנים לי אוכל בכמויות שמקבל דוב, אבל אני פשוט לא מסוגל לאכול כאלה כמויות!"
"אתה יודע מה?" גירד הדב בפדחתו. "הניהול בגן החיות הזה נראה לי כושל לחלוטין! בוא נלך למנהל ונסביר לו שבמקום שאני אהיה דוב-קוף ואתה תהיה קוף-דוב, כל אחד יעשה את התפקיד שלו והכל יסתדר!"
למחרת הם נפגשו עם המנהל ושמו את הדברים על השולחן, אך לתדהמתם הוא ממש השתולל מכעס. הוא דפק על השולחן וצעק: "לא יקום ולא יהיה! כל אחד נשאר במקום ששיבצו אותו בו!"
"כבוד המנהל" אמר הדוב-קוף. "אבקש את סליחתך, אבל אתה מדבר ממש כמו חמור".
"איך ידעת?" התרחבו עיני המנהל בשמחה. "אני באמת חמור! לפני שנה, בעקבות קשיים כלכליים, הצעתי את עצמי לשמש כחמור בגן החיות. חזרו אלי מההנהלה ואמרו שאין צורך בחמור אבל מחפשים מנהל, ומאז אני בתפקיד המנהל!"
כך זה נראה כשהדוב קוף, הקוף דוב והמנהל חמור…
כל אחד יתרכז במילוי תפקידו!
ביהדות – אומר הרב מיכאל פרץ שליט"א – יש מעמדות על פי ציווי התורה עצמה: בעוד שישראל יכול להטמא לכל המתים, כהן הדיוט מותר להיטמא רק לשבעת קרוביו, וכהן גדול אסור להיטמא אפילו להם.
עבד עברי מותר לשאת שפחה כנענית, למרות שהוא יהודי והיא שפחה כנענית, אך גויה אסורה לו. יהודי בן חורין נמצא בדרגה גבוהה מעט יותר, והוא מותר להתחתן עם אלמנה וגרושה ואסור בשפחה כנענית. דרגתו של כהן הדיוט גבוהה ממנו, והוא מותר באלמנה ואסור בגרושה, ואילו כהן גדול נמצא בדרגה הגבוהה ביותר, והוא מותר רק בבתולה ואסור אף באלמנה.
האם יש אדם שיצטער, יבכה וייאנח מדוע הוא לא כהן? זו המציאות, הוא לא נולד כהן ולא ניתן לשנות זאת! כשכל אחד מנסה להיות מה שהוא לא – זה לא עסק. העצה הנכונה היא שכל אחד יתרכז במה שהוא ויעשה את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר.
לכל אדם יש פנטזיות שהוא יזכה לשידוך המושלם ביותר בעולם. בסוף הוא לא מרוצה. זה לא בדיוק מה שהוא חשב. אז מה עושים עכשיו? הולכים לרבנות ומתגרשים! אך יש אפשרות נוספת: נכון, זה לא מה שחשבתי. אבל מה כן? אלמד לחיות עם מה שיש, ואעשה את המקסימום מצידי!
וכך בכל מהלך החיים. אם האדם מבין שהקב"ה הועיד אותו לתפקיד הייחודי רק לו, לא מנסה לחקות אחרים ועושה ככל יכולתו להצליח, הקב"ה בוודאי ירעיף עליו שפע של סייעתא דשמיא!
(רבי שלמה לוינשטיין שליט"א- נאה דורש ויקרא)