הרב צבי ויינברג
"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א',ה')
וכ' רש"י באר את התורה – בשבעים לשון פירשה להם.
ויש לעיין האם לשון הקודש היא כלולה בע' לשון.
והנה בסוטה (לו:) מסופר שגבריאל המלאך לימד את יוסף ע' לשון וכל לשון שדיבר פרעה היה יודע, וכשדיבר לשון הקודש לא ידעה פרעה, ולא הצליח ללומדה, והשביע את יוסף שלא יגלה שאיננו יודע לשון הקודש.
ובתוספות הרא"ש שם (ד"ה אמר) כ' משמע דע' לשון הם מלבד לשון הקודש, ואמרינן נמי בסוכה דע' פרים שהיו מקריבים בחג כנגד ע' אומות היינו בלא ישראל.
ועי' שו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ת סי' טו) שמביא מס' לוית חן על התורה (פ' כי תבא), שחקר בנטף שעוה על אותיות בס"ת אם הס"ת פסולה, דנחשבות האותיות כמחוקים.
ודן דע"כ לא הוי מחיקה מהא שכתבו על האבנים את דברי התורה ואח"כ סדו אותם בסיד (דברים כז,ב-ד) וא"כ אפשר להוכיח לנידון של שעוה שנטפה על ס"ת דלא מיקרי מחיקה.
וכתב לדחות למ"ש המהרש"א בחידושי אגדות (סוטה שם) עלה דההיא דבא גבריאל ולימד ליוסף ע' לשון, דע' לשונות הם מלבד לשון הקודש, א"כ צריך לומר שכתבו על האבנים ע' לשונות ולא לשון הקודש (שם פסוק כח, וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב, ועי' רש"י בע' לשון), וכיון דהשמות בלע"ז, שרי למחקם כמ"ש הש"ך יו"ד (סי' קע"ט) עכ"ל.