צילום : שוקי לרר
בזמננו, בתי מדרשות מלאים בימי פורים הם מחזה נפוץ. אבל רק לפני 25 שנה בתי המדרש היו שוממים בפורים. היו רבנים שאמרו באותו זמן, שהזכות שמקיימת את העולם היהודי בימי הפורים, היא בשל הפרשי השעות בין מדינות העולם והעובדה שפורים חל בימים שונים בפרזים ובמוקפין, כך שבמקומות שטרם חל פורים – או כבר יצא – יש עדיין יהודים שיושבים ולומדים.
אבל העולם התחיל להשתנות. מה שהתחיל כסנונית בישיבת 'מרדכי הצדיק' במקומות שונים בארץ, וסדרי לימוד ביום פורים בישיבות בודדות – הופך למהפכה ששינתה את פני העולם. אין בית כנסת שמכבד את עצמו שלא מקיים 'ישיבת מרדכי הצדיק' וסדר לימוד של שעה-שעתיים של אבא עם ילדיו או נכד עם סבא. לא נדיר לראות מודעה בפתח ביתו של גביר שקבלת הקהל מפסיקה למשך שעתיים בגלל הלימוד של האבא עם הילד.
פעם אחת התרגשתי מאוד כשנכנסתי בפורים להיכל בית המדרש הגדול של בעלזא בירושלים. המקום היה מלא מפה לפה באבות שלומדים עם ילדים מחופשים, עד שניתן היה להרגיש שהמן מתחרט על מה שניסה לעשות ליהודים, כי לימוד התורה התווסף כל כך בפורים, עוד יותר מכל השנה…
יותר מכל תפס את עיניי המחזה בכותל המזרח של בית המדרש: ישב שם כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שיש לו הרבה דברים חשובים לעשות בפורים, אבל הוא מקדיש את הזמן ללימוד עם נכדיו, במסגרת 'אבות ובנים', ומוסר בדרך זו את ההוראה לכולם שלימוד התורה עם גדיי הצאן הוא הדבר החשוב ביותר.
גם בישיבות חל מהפך. אם בעבר כשהייתי מגיע בליל פורים לישיבות, הייתי מוצא בחור בודד או שניים לומדים, או רק בחורים שיכורים שלומדים מתוך אושר ובכי, היום זה אחרת לחלוטין.
זה התחיל לפני עשרים ושלוש שנה בהוראה של מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין לישיבת פוניבז', לבטל את איסוף הכספים בפורים ולקבוע סדרי לימוד. זה היה משהו חדשני שלא היה לו תקדים והיה נראה שאין לו כל סיכוי, אך תוך שנים ספורות המהפכה הושלמה והיום יש סדרי לימוד בעשרות ישיבות בכל רחבי הארץ, שרובם אפילו ללא מתן שכר בצידם.
בימינו השאלה היא לא אם לומדים בפורים, אלא אם לומדים עד 12 בלילה או עד 3 לפנות בוקר; יש גם ישיבות שכל הלילה מוקדש ללימוד עד שחרית כוותיקין, ורק אז, 'כטוב לב המלך בתורה' – הוא פונה לישון כמה שעות לפני שיקיים את שאר מצוות היום.
שנה שעברה נעשתה ההוראה לבטל את איסוף הכספים לנחלת הכלל, בעיקר בגלל הקורונה, כשכלל הישיבות ברחבי הארץ נשמעות להוראותיו של מרן הגר"ג אדלשטיין שלא להסתובב ברחובות בפורים ולקבוע סדרי לימוד למשך שעות ארוכות בליל פורים.
לפני כעשרים שנה ויותר, הגעתי לישיבת פוניבז' לראות את סדרי הלימוד ולתעד אותם, את עיני צדה דמותו של מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין שליט"א כשהוא יושב ולומד, במקומו הקבוע. הבחורים שהיו עליזים במיוחד ניצלו את הרגעים האלה וניגשו לדבר בלימוד עם רבם. על פניהם ראיתי את שמחת פורים האמיתית.
צידה לדרך:
אם לגדול הדור יש זמן ללכת ללמוד בליל פורים ולחזק את הלומדים, כל אחד מאיתנו גם יכול למצוא את הזמן ללמוד כמה שעות בליל פורים וליהנות כמו שלא נהנה בשום מקום אחר.