יום רביעי כ"ט בחשוון תשע"ט
אדם רואה את כל רכושו נשרף לעיניו, ולמרות זאת אינו מכבה את השריפה...
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'המכַבה'. ועיקרהּ של מלאכה זו הוא הכיבוי לצורך יצירת פחם, והכיבוי שלא לצורך שימוש בפחם, נחשב כמלאכה 'שאינה צריכה לגופה', שלדעת רוב הפוסקים אסורה מדרבנן. ולפיכך, כיבוי שריפה כדי למנוע את התפשטותה – אסור מדרבנן.
ויש מהפוסקים שכתב תיאור מפליג על חוזקו של האיסור: "אף מי שהוא עשיר מופלג ונפלה בשבת אש ברכושו, אף שכיבוי הוא רק מלאכה שאינה צריכה לגופה, אסור לכבות. ואף שצערו גדול עד מאוד, בראותו אש אוכלת ושורפת לעיניו את כל רכושו, ויֵהפך מעשיר מופלג לעני המחזיר על הפתחים, וגם יש מקום לחשוש לנגישֹוֹת מבעלי חובות והלבנת פנים שלא כדין, וגם אפשר שיחלה האיש מרוב צער וימות – אסור לכבות".
[ביאורים ומוספים דרשו שלד, 5; וראה שם, 71, ו־שכט, 1]
איזו כמוּת של מזון מותר להוציא בשבת מבניין שפרצה בו שריפה?
בהמשך לאמוּר: לא זו בלבד שהחמירו חכמינו ואסרו לכבות אש מפני הפסד ממון, אלא שהוסיפו והחמירו על מי שפרצה אש בבניין מגוריו, שלא יוציא מביתו מאומה, כי אם מזון לסעודות השבת, ומשקה, עבורו ועבור בני ביתו; וכן מזון לשבת עבור בעלי החיים שברשותו; ומספר פריטים נוספים (ראה במקורות).
וטעם האיסור – שאם יתירו לו להוציא את כל בגדיו וחפציו ומאכליו וכו', שמא מתוך שיהיה עסוק בפעולות ההצלה ישכח שהיום שבת, ויכבה את השריפה, או יעבור על איסורים אחרים לצורך הצלת רכושו.
אולם, מבניינים הסמוכים לבניין שבו פרצה השריפה שחוששים שהאש תתפשט לעברם – מותר להוציא כל מה שירצו דייריהם להוציא; כיון שאינם בהוּלים כל כך, ואין לחשוש שייכשלו באיסורים.
[שו"ע שלד, א, משנ"ב ג-ד, וביה"ל ד"ה כדי, וד"ה והראוי; ביאורים ומוספים דרשו, 6. וראה שו"ע שם, ו, ז, ח ו־יב ומשנ"ב, א]
איזו כמוּת של משקה מותר להוציא בשבת מבניין שפרצה בו שריפה?
כאמוּר, בניין שפרצה בו שריפה בשבת, מותר להוציא ממנו מזון לסעודות השבת. והיתר זה משתנה במשך השבת, כדלהלן:
אם השריפה פרצה לפני סעודת ליל שבת – מותר להוציא מזון לשלוש סעודות; אם השריפה פרצה בין סעודת הלילה לסעודת היום – מותר להוציא מזון לשתי סעודות; ואם השריפה פרצה בין סעודת היום לסעודה שלישית – מותר להוציא מזון לסעודה אחת.
ואם השריפה פרצה לאחר חצות היום, ובני הבית טרם אכלו את סעודת היום – נחלקו הפוסקים אם מותר להוציא מזון לשתי סעודות, או לאחת בלבד.
ומותר להוציא 'לחם משנה', גם כשאינו נדרש לאכילה. ומשקה – מותר להציל בכמוּת המספיקה למשך כל הזמן שנותר עד למוצאי שבת, וכן יין הנדרש לקידוש ולסעודות השבת.
[שו"ע שלד, א, משנ"ב ב, וביה"ל ד"ה בשחרית]