הרב יהודה לב שליט"א
מח"ס 'לב המועדים'
חודש חשון הוא החודש השמיני מניסן שהוא ראש החודשים והשני מתשרי שהוא ראש לפי מנין חודשי השנה.
מר חשון, הטעם שהוסיפו לחודש הזה תואר 'מר'
על שם המים [שמתחילים לרדת בחודש זה] כי 'מר' פירושו טיפת מים כנאמר (ישעיה מ, טו) "הן גוים כמר מדלי" (יעב"ץ בסידורו חודש מר חשון, ספר קמח סולת).
טעם אחר: "מר" מלשון "אדנות", דהינו מר חשון הוא ראש לכל החדשים, שממנו יודעים קביעות כל החודשים כיון שחודש תשרי לעולם מלא [ל' יום] ורק חודש חשון [וכסליו] יכולים להיות חסרים או מלאים, נמצא שחודש חשון הוא הראשון שבגללו מחליטים איזו קביעות תהיה לשנה זו ולכן מצמידים לו תואר 'מר' (עיין ספר נחלת שבעה סימן נד, עיין משנ"ב תכז ס"ק ג).
טעם אחר: מר מלשון מרירות לפי שאין בו יו"ט (הרב יהודה עלי קמח סולת דף קנד, א).
ותמוה הדבר שהרי גם בחודש תמוז אב ואלול [וגם אם נאמר דט' באב נקרא מועד (תענית כט, א) מטעם זה לא אומרים תחנון (שו"ע או"ח תקנט) דמ"מ אכתי תמוז ואלול קשיא (שדי חמד אסיפ"ד מערכת חתן וכלה אות כב).
טעם אחר: מר מלשון "מרירות" על שם שבו בחודש (עיין מדרש אסתר פרשה ז פיסקא יא) מתה שרה (שדי חמד שם), ויש מוסיפים לפי שבחודש זו מתה בו רחל אימנו (כמבואר בילקוט שמעוני שמות קסב).
תמוה הדבר דמבואר במדרשים (בפרקי דר"א פרק ב) ששרה אמנו נפטרה בא' תשרי גם לסוברים שעקידת יצחק היה ביו"כ ע"כ נפטרה בין יו"כ לסוכות לפי המדרש שע"י בשורת העקדה פרחה נשמתה (עיין ספר מליצי אש חלק תשרי אות א).
עוד צ"ב, גם לשיטת המדרש שמתה בחודש חשון למה דווקא חשון נקרא 'מר' לפי שמתה שרה, והרי בחודש ניסן ותשרי מתו אבות העולם יצחק ויעקב (עיין ראש השנה יא, א) (עיין שו"ת בצל החכמה ח"ב ס' ס).
טעם אחר: 'מר' מלשון מרירות, לפי שבחודש הזה יורדת הרביעה הראשונה של הגשמים, ואותם גשמים הם מרים שהרי תחילת הגשם אינו אלא לנקות ולהעביר את האבק והעיפוש המצטבר (ספר נזר יוסף חודש מר חשון).
טעם אחר: 'מר' מלשון מרירות, לפי שהיה חודש רע ומר בו נפרע הקב"ה מדור המבול, בלשון אחר: 'מר' מלשון מרירות מפני מי המבול שירדו בחודש הזה (בראשי ז יא) והם היו מרים (הרב משה בכר בארקי תלמיד של הגר"ח פלאזי).
טעם אחר: מר חשון מלשון "מרחשין שפוותייהו" (חגיגה ג, א) דהינו שהשפתים מרחשות מהשירות והתשבחות של שני החודשים אלול תשרי ונשאר רושם לטובה, משל למה הדבר דומה לאדם היוצא מבית הכנסת אחר התפילות, ועדיין מלמל בזמירות ובפיוטים, שפיו נגרר ממה שהתחיל בהיותו בבית הכנסת. כמו כן אחרי חודשים גדושים כאלו בתורה ותפילה – שפתות האדם מרחשין כאילו מעצמן אחרי שהתרגלו בזה (רבי מנדל מויזניץ בספרו צמח צדיק מדברי מחותנו הרבי ר' ישראל מרוזין זי"ע).
"חודש בול"
בנביאים חודש זה נקרא גם בשם 'בול' כנאמר (מלכים א ו', ל"ח) "ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא חודש השמיני", הטעם שנקרא בשם זה: בול מלשון "מבול" שבחודש זה התחיל המבול (פסיקתא זוטרא לקח טוב בראשי פרק ז פסוק יא), הטעם שנחסר האות מ' מהמילה מבול: לפי שהוא כנגד מ' יום שחסרו מן העולם (פסיקתא שם ועיין מדרש תנחומא פרשת נח סימן יא).
טעם אחר: 'בול' מלשון מבול, לפי שבחודש זה יורדים גשמים הרבה (רד"ק מלכים א ו, ובירמיהו ג ג).
טעם אחר: רש"י כתב 'בול' הוא מר חשון, שהעשב בלה בשדה ובוללין לבהמה מן הבית מלשון (שופטים יט כא) "ויבל לחמורים" (רש"י, תנחומא פרשת נח יא).
טעם אחר: 'בול' מלשון יבול, לפי שבחודש זה היבול הישן נאסף כבר, ועתה החלה עת החרישה והזריעה לשנה החדשה (תרגום יונתן).
טעם אחר: 'בול' מלשון גוש, דהינו חתיכות של אדמה, כי בחודש זה החורף מתחיל ומטר יורד על תלמי השדה ומחבר אותם, ונעשים כבולין של מלח, בשונה מתקופת תמוז שהעולם חם והאדמה מתבקעת ומתפרכת פרורין פרורין (פירוש עץ חיים בשם רש"י בתנחומא).
טעם אחר: 'בול' מלשון נובל, שבו העלים נובלים והארץ מתנבלת מהם (מצודות).