הרב בנימין בירנצוויג
"…וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:" (כג, ב)
ישנה טעות הרווחת בעולם במהות המושג 'חסד', בהסתכלות של רוב האנשים, עיקר המושג חסד מסמל עשיית מעשה של עזרה לאדם זר לי וככל שהוא יהיה יותר זר אז מעשה החסד מתעצם, ככה חינכו אותנו שהחסד שממנו מתלהבים בעיקר, במה שעזרתי לאשה זקנה שאיני מכיר לסחוב את סליה מהמכולת לבית! שיא פסגת החסד.
לעומת זאת מעשה עזרה שאני עושה לאדם קרוב אלי, לאשתי לילדי לאחי, זה נקרא עזרת למשפחה, זה כאילו דבר פשוט שחייבים לעשות בגלל הקירבה, אבל אינו קשור למידת 'החסד'?
כשאברהם אבינו בא לקבור את שרה, כתוב "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", ואומר המדרש: "אמר הקב"ה לאברהם – אתה תפסת אומנותי שבאת לגמול חסד עם שרה, לך לבש מלבושי". מדרש פלאים ממש!! אברהם אבינו עמוד החסד, שכל חייו היה חסד עם הבריות והתורה האריכה להביא את מעשה הכנסת האורחים וכל חסדו עם אחיו לוט, והיה מתאים שאלו המעשים שעשה עם אנשים שהיו נראים לו כערבים ועם אנשי סדום הרעים, זה תהיה גולת הכותרת של מעשי החסד שלו. והנה על מה כתוב שהקב"ה אמר לו תפסת אומנותי אומנות החסד, בא ולבש מלבושי? על המעשה הכי אלמנטרי ואנושי המתבקש מהאדם, להספיד את אשתו לפני קבורתה, שגם הפחות שבפחותים היה עושה כזה מעשה פשוט! האם היינו מעלים בדעתנו שזה נקרא מעשה חסד, בהבנה שלנו זה חובה פשוטה של בעל לאשתו, מה זה קשור לחסד, ועוד אומר הקב"ה לאברהם, שבזה הוא הגיע לשיא פסגת החסד! ממש פליאה!
וממדרש זה יסד מרן הסבא מסלבודקא, את ההבנה הנכונה במידת החסד – ככל שאדם גומל חסד לאנשים היותר קרובים אליו, בזה הוא מגשים ביותר את מעלת מידת החסד, להספיד את שרה בהלויתה, כמה שזה נראה המעשה הכי פשוט ואלמנטרי, זה שיא פסגת החסד! זה התורה באה ללמדנו שכשאדם עושה מעשה חסד לקרובים אליו ביותר בזה הוא מקיים את שיא מידת החסד, כי זה חסד ללא שום פניות ונגיעות מצד הנותן, זה חסד ללא שום הרגשות של בושה ואי נעימות מצד המקבל, זה השיא!
מרן הסבא מסלבודקא היה נאה דורש נאה מקיים, ומסופר שפעם הוא פגש את אחד מתלמידיו לאחר חתונתו בתוך השנה הראשונה, ושאלו מרן הסבא: נו איך עוזרים לאשה בבית? התלמיד שהתרגש משאלתו של הסבא, חשב מה הוא יוכל להשיב תשובה שתמצא חן בעיני הסבא, ואז הוא אמר: בודאי אני משתדל לקיים את דברי חז"ל במסכת שבת; שרבא מלח שיבוטא ורב ספרא מחריך רישא וכו' ובהתלהבות תיאר את טרחתם של האמוראים לעזור לנשיהם בהכנות לכבוד שבת, ובזה רמז כי גם הוא משתדל לעזור בביתו בהכנת צרכי השבת.
הסבא ענה לו מיד: וכי בשביל לעזור לאשה בבית צריך להסתמך על מעשי האמוראים? והרי יש מצוה של 'עזוב תעזוב עמו' לגמול חסד עם האשה, זה אינו מספיק כדי לחייב אותך לעזור לאשתך? ועוד שמעשה עזרה בבית זה שיא פסגת מידת החסד.
><><
עוד מסופר מענין זה על מרן הגאון רבי נפתלי אמסטרדם זצ"ל שהיה מגדולי תלמידיו של מרן רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שהוא פגש את רבו רבי ישראל לאחר נישואיו, ושאלו רבי ישראל 'האם הוא עוסק בגמילות חסדים? ענה לו רבי נפתלי שאין הוא יכול לעסוק בגמילות חסדים כי אין בידו כסף ואין ביכלתו לנהל בלא כסף קופת גמילות חסדים.
אמר לו רבי ישראל: לא לכך נתכוונתי, אדם בביתו יכול לגמול כל הרבה חסד עם האשה והילדים, אף בלא מטבע כסף אחד, אלו מעשי חסד שנקרים בביתו של האדם בכל רגע ורגע. זוהי קופת גמ"ח ענקית ומסועפת שאפשר לנהל בלא אגורה שחוקה……
><><
הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל, סיפר פעם בהתלהבות לתלמידו, שהוא זכה להכיר נדיב גדול מאד שהוא לא גומר להתפעל ממעשי צדקותיו, בלא שום פרסום וכבוד, הוא הולך כל יום למכולת וקונה את כל צרכי היום לאשה ו11 ילדיה שאין להם פת לחם, וככה עושה זאת שנים מבלי לידע איש ומבלי לפרסם הדבר…… ואז הביט הרב פינקוס בעיניו המתלהבות של תלמידו ואמר לו, אתה יודע מי זה? אני חושב שאתה גם מכיר אותו?!…. זה האיש העומד לפניך! כן! אני כל בוקר הולך למכולת וקונה לאשתי ולבני משפחתי את כל צרכי היום! וכי זה לא חסד? התרגלנו שחסד זה רק לתרום לארגוני חסד המחלקים מצרכים מדי פעם! חסד זה הקורה וסובב אותנו כל יום כל שעה עם הקרובים לנו ביותר!! וזה פסגת החסד!
<><><
את מרן הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל מצאו פעם כשהוא משחק ביום שישי עם נכדיו במשך זמן לא מבוטל…. התברר כי בתו עסקה בהכנת צרכי השבת במטבח, והוא גמל איתה חסד ושחק עם ילדיה למען לא יפריעו לה במלאכתה..