סוטה דף כב
כיצד ניצל יהודי עם תפילין פסולות מההגדרה 'קרקפתא דלא מנח תפילין'?
כל שאינו מניח תפילין
פעם אחת פתח הרב מפונביז' זצ״ל וסיפר בהתעוררות משמו של ה״חפץ חיים״:
היה בוילנא בימי הגר״א יהודי נכבד פלוני, מפרנסי הקהל, שאהב להשתבח תמיד בתפילין היקרות והמיוחסות שלו – אשר הגיעו אליו מירושת אבי ווזקנו – כי אין כמותן לכשרות ליופי ולהידור.
יום אחד הגיעו לעיר מזכי הרבים, שנשלחו בכל הקהילות לבדוק חינם את תפיליו של כל איש, אבל אותו יהודי סרב למסור לידיהם את התפילין שלו. ״תפילין מהודרות כאל ואינן זקוקות לבדיקה״ אמר.
הלכו האנשים אל ביתו בהיעדרו, והעמידו פנים כלפי אשתו כשלוחים של בעלה, נתנו לה ״סימנים״ ו״אותות״ עד שהוציאה להם את התפילין בכדי ל…הניחם בחדרו, שלא יעבור עליהם חלילה יום אחד בלא הנחת תפילין. ללא שהיות פתחו האנשים ובדקו את הפרשיות, והנה נתברר להם מהרה ש…התפילין פסולות היו מעיקרן.
השאירו, איפוא, על השולחן את ה״בתים״ וה״פרשיות״ מבלי לסגור אותם, והסתלקו…כשבא היהודי אח״כ הביתה, ונתברר לו שמימיו עוד לא קיים מצו תתפילין, צנח ארצה ואיבד את הכרתו.
ניסו בני הבית להקיצו ולא הצליחו, הזעיקו אליו את הרופאים, שניסו בתחבולות שונות להשיבו לאיתנו, אך ללא תועלת. ימים שלמים מוטל היה מחוסר הכרה באין מושיע.
לבסוף כשהיה כמעט ״לאחר יאוש״ התאושש הפרנס פתאום, והכרתו חזרה אליו ,עד שהחלים כליל. ויהי בהקיצו סיפר לבני ביתו, כי לאחר שהתעלף הובא לפני ב״ד של מעלה, והיו שואלים אותו אם הניח אי־פעם בחייו תפילין אחרות מאלו, אך הוא לא ידע להשיב על־אתר, כי נשכח הכל ממנו, ושמע אומרים שיתנו לו ארכת־זמן אולי יזכר וישיב מה – וכל אותו פרק מוטל היה בעלמא הדין חסר־הכרה – עד ששפר חלקו ונזכר שלפני שנים רבות נסע עם סוחרים מאחינו בית ישראל ליריד בלייפציג, ועל אם הדרך נוכח פתאום כי שכח את טליתו ותפיליו, ויבקש לחזור ולשוב על עקבותיו, אבל הסוחרים הניאו אותו ממחשבתו באמרם שהעגלון ישאיל לו את הטו״ת שלו – וכן עשה. ״העגלון הפשוט שאין לו תפילין ״מיוחסות״ מאביו וזקנו, לבטח היו תפיליו כשרות״ טען עכשיו בפני ב״ד של מעלה, והחזירו אותו לחיים.
״הרי פלא" סיים החפץ חיים, שדוקא אותו מקרה בודד, אשר זה כמה הוסח מלבו, שימש לו עכשיו עוגן־הצלה להשיבו לחיים – מכיון שיצא בזכותו מכלל ״קרקפתא דלא מנח תפילין.
את העובדה הזאת סיפר רבינו יוסף שלמה בהקשר עם מנהגו האישי במסעותיו, שאינו יוצא אף פעם לדרך כלשהי, אפילו דרך קצרה, מבלי שיהיו התפילין שלו טמונים בכיסו״.
(הרב מפונביז')