סוטה דף יג
על מה דיבר מרן הגרי"ש אלישיב עם הגאון רבי זעליג ראובן בנגיס לפני פטירתו?
לא אוכל לצאת ולבוא
שנינו במסכת סוטה (יג:) "לא אוכל עוד לצאת ולבוא", מאי לצאת ולבוא, אילמא לצאת ולבוא ממש, והכתיב "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא נס ליחה", (פרש"י: לא ברח לחלוחית כחו), וכתיב "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו", ותניא שתים עשרה מעלות היו שם, ופסען משה בפסיעה אחת. (רואים אנו שכחו היה במתניו). א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: לצאת ולבוא – בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה.
סיפר הגרי"ש אלישיב זצוק״ל: לפני פטירתו של הגאון רבי זעליג ראובן בנגיס זצ"ל, מרא דארעא דישראל, בשכבו על ערש דווי, אירע מעשה פלא. יום אחד שכב הרב זמן רב בעיניים עצומות, ולא הגיב כלום לנעשה סביבו. בני ביתו לא ידעו להחליט אם הרב נמצא בהכרה ויודע מה נעשה איתו אם לאו. בצהרי היום הגיע לביתו הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ועמד שעה ארוכה ליד מיטתו של הרב.
והנה, לפתע, פתח הרב בענגיס את עיניו, וכשהבחין בידידו העומד לידו, נענה הרב ואמר שהוא בעצמו מסופק אם הוא עדיין בחיים, ולכן הוא רוצה לעשות ניסיון ובחינה עצמית לבירור מצבו. הרב בענגיס ביקש מהגרי"ש אלישיב שיספר לו מה דנו היום בבית הדין. הגרי"ש הציע בפניו שאלה חמורה שדנו בה. לאחר הרצאת פרטי וצדדי השאלה, החל הרב בענגיס לצטט לשונות מהגמרא הקשורים לעניין, והמשיך בהבאת הוכחות מדברי הראשונים. המעמד היה מבהיל ומרגש- לראות את הרב שוכב במיטתו על ערש דווי, וכל כולו שקוע בסוגיות הש"ס והפוסקים.
כשסיים הרב בענגיס את המשא ומתן בעניין, העלה חיוך דק על שפתיו ואמר: 'הנה יש לי ראיה והוכחה שאני עדיין בחיים…'
לאחר זמן קצר יצאה נשמתו בטהרה.
('לב ישראל'- רבי ישראל גרוסמן)