כתובות קז
איזה מכתב לא שגרתי קיבל השפת אמת מבחור שגויס למלחמת העולם הראשונה?
מאן דאמר תכשיט כל שכן צדקה
בהספדו של הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל על ראש ישיבת סלבודקא הרה"ג ר' ברוך רוזנברג זצ"ל, סיפר הגרמ"מ: בשנת תרס״ה – שנתו האחרונה של ה׳שפת אמת׳, היתה מלחמה נוראה בין רוסיה ליפן. ואלפים אלפים יהודים צעירים, היו מגוייסים, הממשלה הרוסית לקחה אותם מבתי הכנסיות ומבתי המדרשות ־ מהשטיבלאך, לקחו אותם, ושלחום לחזית הרוסית. אל ה׳שפת אמת׳ היו מגיעים יום יום, עשרות מכתבים – רוויים צער, וכאב – ממה שתיארו לו הבחורים שם, בישרו לו שזה נעבאך נהרג, וזה נעבאך בעל מום – זה בלי ידים וזה בלי רגלים, ומספרים שה׳שפת אמת׳ אמר ׳איך דאס נישט קען אויס האלטן׳ – הוא לא יוכל לשאת את זה.
וכך שמעתי גם מאבי זכרונו לברכה, שהוא זכר שסיפרו, שבכל פולין ידעו שה׳שפת אמת׳ אומר ׳דאס, איך נישס קען אויס האלסך, וזה הכניס חלחלה בלבבות, ויותר מזה, סיפרו, שבמוצאי יום הכיפורים של שנת תרס״ה, בטיש של מוצאי יום כיפור, ה׳שפת אמת׳ אמר תור׳ה, וכל הלבבות חרדו, הוא דיבר מהסוגיא של ׳מת כהן גדול, מהו שיכנס אחר בפרו של זה׳ ביומא דף מ״ט. ומיד, אימה, ׳חשכה גדולה׳ נפלה בכל פולין… זה מה שהיה במוצאי יום כיפור.
ביום ראשון, כ״ד בטבת, תרס״ה, חלה ה׳שפת אמת׳ את חוליו האחרון. ומספרים שהמחלה שהוא נחלה בה, היא לא היתה מחלה נדירה, אלא היא היתה מחלה שהרופאים לא ידעו מה שזה בכלל, לא היתה מחלה כזו בעולם.
האבני נזר זי״ע, ברוב חריפותו וקדושתו אמר הסבר על זה. שהרי אמרו חז״ל (ב״ק צב.) ׳המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענע תחילה׳. והנה, הרי לא היתה מחלה בעולם, שד׳ ישמור – בר מינן, שה׳שפת אמת׳ לא התפלל עליה. שלושים וחמש שנה שהוא היה ׳אדמו״ר׳. באו אליו כל כך הרבה ׳קוויטלאך', כל כך הרבה באו אצלו להזכיר חולים לרפואה, ממילא לא היתה מחלה בעולם שהוא לא התפלל עליה.
אם כן, איזו מחלה שיביא עליו הקב״ה, אז הוא כבר ׳התפלל תחילה׳. והקב״ה רצה לקחת אותו ונגזרה הגזירה, אז הקב״ה הביא עליו כזו מחלה, שמעולם הוא לא התפלל עליה, כדי לסלקו מן העולם. עד כאן דברי קדשו של האבני נזר, ובאמת שהוא נפטר צעיר, באותה שנה, והוא בן חמישים ושמונה שנים בפטירתו…
בתוך המון המכתבים שהיה ה׳שפת אמת׳ מקבל מהבחורים שבחזית. מכתבים, מלאי ׳מרור׳, מכתבים שמדכאים את הנפש, ומקיימים בהם ׳תשב אנוש עד דכא׳. בתוך כל זה, יום אחד הוא קיבל מכתב מהחזית מבחור אחד מאוסטרובצ׳א. והנה הבחור הזה, לא כותב לו כלום מהצרות ומהמלחמה, אלא כתב רק בלימוד… הוא כתב לו ׳שטיקל תורה׳. המכתב התחיל, ׳על דבר מה שכתב רבינו יונה… יש להקשות… וצריך עיון. ויש לתרץ… וכו׳ וכו׳. ומתחילת המכתב עד סופו, הוא לא מזכיר מהצרות כלל. רק תורה, תורה, תורה…
ה׳שפת אמת׳ כל כך התרגש מזה, ובמכתבו אשר השיב לו בחזרה כתב לו ׳ווארט' שבשביל לומר כזה ׳ווארט׳ צריכים להיות ׳שפת אמת׳.
לאחר שכתב לו ׳קבלתי את מכתבך…׳ והוא מודה לו על המכתב, כתב לו לאמר: ׳ועליך ועל שכמותך אמר הכתוב ׳העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ…׳ וכשאתה קורא את זה, אינך מבין מה שייך פה ׳פרשת האזינו׳. ׳העידותי בכם… את השמים ואת הארץ…׳?
ממשיך ה׳שפת אמת׳ וכותב, ׳העידותי ׳מלשון עדי, כדכתיב ׳ויתנצלו את עדיים מהר חורב׳ ׳עדי׳, זה תכשיט. ה׳רבונו של עולם׳ אומר, לבחורים כמוך, ששקועים בתורה ־ רק בתורה בלבד… ׳העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ…׳אתם ה׳עדי׳, אתם התכשיט…אתם הקישוט של שמים וארץ.
מה מקשט את השמים והארץ? מהו התכשיט? התכשיט – המקשט, יותר חשוב מהמקושט – העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ…
(גלה כבוד מישראל)