ראש השנה כא
כיצד הסביר הגרש"ז אויערבך מדוע הוא חי בשלוות נפש?
ותחסרהו מעט מאלוקים
נאמר בתהלים (ח): "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו". ופירש הצדיק רבי זישא מאניפולי זצ"ל את הפסוק, בדרך צחות, על מדת הענוה וכך אמר:
"כאשר יהודי זוכה להתהלך מבוקר עד ערב כשיראת שמים על ראשו, הרי שגם כשהוא זוכה להתפלל בהתלהבות ובדביקות, גם כשהוא זוכה ללמוד בהתמדה ובשנינות, הענוה אינה נוטשת אותו אף לרגע ושפלותו ניצבת ללא הרף לנגד עיניו לאמר: "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"?!
"ואולם, אילו רק "ותחסרהו מעט מאלוקים" – אם יראת השמים שלו מתחסרת, ח"ו, אך במעט, אזי תיכף ומיד "וכבוד והדר תעטרהו" – הריהו מתחיל לרדוף אחר הכבוד וההדר המגיעים לו, כביכול".
יש להוסיף כי רמז זה מתאים עם ביאורו של הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל (אור יחזקאל ח"ד) שביאר את הפסוק "עקב ענוה יראת ה'" (משלי כב ד), שהבסיס והיסוד של הענוה הוא יראת ה', והיינו כדי להשיג את הענוה צריך שיוקדם לה יראת שמים.
פעם התלונן אחד מראשי הישיבות באזני הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ״ל ואמר לו ״אני מקנא בכם. אני חי ממש באוירה של גיהנם״..
ראש הישיבה תיאר בפני רבי שלמה זלמן כיצד פוגעים בו בעלי המחלוקת בישיבה ללא הרף. ״ואילו אתם״ – טען־ ״חיים באוירה של גן עדן. שלות הנפש שאתם מקרינים מעידה כאלף עדים שאין פוגעים בכם״.
השיב לו הגרש״ז: אמת, נכון הדבר. אני חי באוירה של גן עדן, וברצוני להסביר לך את הסיבה לכך: כאשר אני חש שמישהו מבקש לדחוף אותי מעט הצידה, אני נסוג מיד כמה מילין.. עוד לפני שמישהו חושב לפגוע בי, כבר אין במי לפגוע, כי כבר מזמן עזבתי את מקומי ואת מעמדי״
(גליון איש לרעהו)