הגאון האדיר רבי מיכאל פרשלגר היה בעל כשרונות עצומים, חריפות וזכרון בלתי רגילים, ועם כל זה שקדן ומתמיד עצום. פעם כשדיבר עם תלמיד קרוב, נפלט מפיו שכשהיה בן חמש שנים למד את כל מסכת קידושין ואף את מסכת נדרים עם ר"ן.
סיפור נורא ארע עימו פעם ביום הכיפורים, בהיותו רך בשנים, וכך סיפר בעצמו לתלמידו וחביבו הגאון רבי משה יעקב בורק:
"בעודי בשנות ילדותי המוקדמות רציתי מאד להתענות ביום הכיפורים, אך מכיון שידעתי שלא אצליח בגילי לצום ניסיתי למצוא 'סגולה' שתסייע לי. בבוקרו של יום הכיפורים, כשהגעתי לבית הכנסת, פגשתי באדם שעמד בפתח, ניגשתי ושאלתי אותו, אולי הוא יודע איזו סגולה ועצה בשבילי שאוכל לצום…
"ההוא כנראה היה מאותם שאמר עליהם שלמה המלך 'זד יהיר לץ שמו', נענה למשאלתי ונתן לי 'סגולה' וכה אמר לי: 'דע לך כי כל אחד מן המתפללים הכין לעצמו לפני התפילה מקטרת או סיגרים וגפרורים, ובהמשך היום כשיגיע הזמן שכבר לא יוכלו לסבול את התענית – יצאו הציבור החוצה ויעשנו וזה מאד עוזר לתענית… עצתי היא שתעשה זאת אף אתה, ועוד מעט כשיצאו כולם החוצה תוכל לעשן איתם…'
"הייתי כה צעיר שלא ידעתי שיום הכיפורים אסור בהבערה… חשבתי שזה ככל יום טוב… הלכתי הביתה והכנתי לעצמי את כל ההכנות הראויות, הכנסתי הכל לכיסי וחזרתי לבית הכנסת. התפללתי וחיכיתי בסבלנות עד שיצאו הציבור החוצה לעשן…
"עברה שעה ועוד שעה והייתי כמעט בגדר 'מי שאחזו בולמוס', אבל לא יצאתי לעשן, כי לא ראיתי שמישהו יצא מבית הכנסת. כמעט נפלתי ב'חלשות', עד שפניתי לזקן שעמד לידי ושאלתיו בתמימות: מתי ילכו הציבור לעשן כדי להקל על התענית?
"הוא הביט בי בתדהמה ואמר: 'אתה הוא הילד שאומרים עליו שהוא עילוי?! אינך יודע כי הבערה אסורה ביום כיפור כמו בשבת?! כל הסיגרים והגפרורים בכיסך הם מוקצה!…' באותו רגע זרקתי הכל מכיסי ופרצתי בבכי מר על שכמעט נכשלתי בחילול יום הכיפורים מן התורה…"
כשסיפר רבי מיכאל את הסיפור לתלמידו, הוסיף ואמר ברגש: "משה, אתה יודע מה הציל אותי מחטא גדול כזה? רק דבר אחד – דרך ארץ שהיתה לי! אמרתי בלבי, וכי אני אהיה הראשון שיצא לעשן? וכי אהיה הדיוט הקופץ בראש, לא ולא! רק אחרי שיצאו הציבור לעשן אצא גם אני, רק בזכות זה ניצלתי מן החטא!"
(נר לשלחן שבת, מתוך מאמר לזכרו במאסף 'ישורון')