שח הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
מספרים מעשה שהיה בשנת תרע"ד, בתחילת מלחמת העולם הראשונה, כאשר הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זיע"א ברח לראצפערט שבהונגריה, ונזדמן שם קיבוץ גדול של יראי שמים ובראשם הרה"ק רבי משה דוד טייטלבוים זצ"ל אב"ד לאפאש ונכדו של ה'ייטב לב' זי"ע.
אב"ד לאפאש דרש בפני הציבור, ובתוך הדברים אמר: "בני ישראל שרויים בצער וצריכים לחזור בתשובה". ואז פנה אל הרה"ק מבעלזא זי"ע ואמר: "בעלזער רב! אם אתם תעוררו את הקהל בתשובה, זה בוודאי ישפיע עליהם לחזור בתשובה שלמה ויזכו לישועה גמורה". וכך המשיך לעורר את הקהל במשך שעה שלמה.
כשסיים, פנה אליו הרה"ק מבעלזא ואמר: "לאפאשער רב! כבר סיימתם עם הטענות שלכם? אם המשיח יגיע, ממילא יחזרו בני ישראל בתשובה. העיקר הוא שבני ישראל יאהבו האחד את השני. צריך לאהוב אפילו לאיש היותר גרוע שבישראל כנפשו, לאחד את הלבבות ולרחק כל דבר הגורם פירוד לבבות – ובזה תלויה ישועתן של ישראל בעת צרה.
יסוד זה מבואר בכל הספרים. יש אמנם פגמים גדולים בקרב בני ישראל, שהם טעונים תשובה כדי להסירם, אבל כשהמשיח יבוא, יחזרו בתשובה וכל הפגמים יוסרו. אבל המשיח אינו יכול לבוא כל עוד יש פירוד לבבות ביניהם. יאהבו בני ישראל זה את זה – ואז יבוא המשיח.
('הבינני')