סוכה יב
איזה סכך היה לדור המדבר?
יקב כתיב כאן ואי אפשר לסכך בו
בפרשת ראה אומרת התורה ״חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך" (דברים טז יג), ומפרש שם רש"י על פי סוגית הגמרא בסוכה (יב.) ״באספך מגרנך ומיקבך — לימד שמסככין את הסוכה בפסולת גורן ויקב״.
ותמה הגאון רבי שלמה הכהן מוילנא, מאחר ומפסוק זה למדנו דינים יסודיים הנוגעים לבניית הסוכה, אם כן היתה התורה צריכה להקדים פסוק זה כבר בפרשת אמור בפסוקים של מצוות החג 'בסוכות תשבו' וגו' (ויקרא כג מב), שהרי יש להקדים את דין עשיית הסוכה לפני דין הישיבה בסוכה, ולמה נטרה התורה מללמדנו דינים אלו עד לפסוק זה בפרשת ראה, שנאמר בערבות מואב? ובפרט אם נאמר שגם דור המדבר הצטוו לשבת בסוכה, אם כן ודאי שהיה צורך ללמדם את דיני עשייתה עוד בטרם שהגיעו לערבות מואב.
אולי, הוא מיישב, יש לומר שבדור המדבר ישבו תחת ענני כבוד כל ימות השנה, וענני הכבוד היו סכך כשר שהרי גידולם מן הארץ, וכמאמר הכתוב ״ואד יעלה מן הארץ״ (בראשית ב ו), וכפי שמצינו בגמרא בסוכה (יא.), וגם אינם מקבלים טומאה, ומשום כך לא היה צורך לפרט להם את הדין שסכך צריך להיות רק מדבר שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה, כי ענני הכבוד שסיככו עליהם ממילא עמדו בתנאים אלו.
ואם כן, כך היתה כוונת הציווי בפרשת אמור ״בַּסוכות״ – בפתח תחת האות ב׳, כלומר, בסוכות שבהן אתם יושבים כל ימות השנה – ״תשבו שבעת ימים״. כלומר, באותן סוכות חובה עליכם לשבת בחג הסוכות. אלא שבשאר ימות השנה הישיבה בסוכות אלו היא רשות, בעוד שבימי החג צריך לשבת ולאכול דוקא תחת ענני הכבוד.
לעומת זאת, בציווי שלפנינו בפרשת ראה בערבות מואב בטרם כניסתם לארץ, ואז כבר פסקו ענני הכבוד, היה צורך לפרש להם שיעשו את הסוכה מדבר שגידול ומן הארץ ואינו מקבל טומאה, כי מעתה כבר לא ישבו תחת ענני הכבוד!
(כמוצא שלל רב דברים טז יג)
הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל שואל למה נשתנתה מצות סוכה מכל המצוות, שאצל כולן חייבו אותנו שיהיה דוקא מן המובחר וההדור שבהם, טלית נאה אתרוג נאה וכדו' ואילו כאן במצות סוכה דוקא מן הפסולת שמסככין את הסוכה בפסולת גורן ויקב?
אלא שבא לרמז בזה, כי כידוע עבודתינו בראש השנה, יום הכפורים ועשרת ימי תשובה היא בבחינת 'יראה' מחמת אימת יום הדין, אבל סוכות 'זמן שמחתינו', הרי שעבודתינו היא בבחינת 'אהבה'. ומהו עבודת האדם בימי הדין? הרי הוא משליך את הפסולת שנמצא ברשותו, והיינו המעשים הלא טובים ומתחרט עליהם וחוזר בתשובה, אבל מכיון שאין זה נעשה אלא מתוך יראה, בכוחו לעשות מזדונות לשגגות (יומא פו:) אבל לא לעשותן לזכויות, ולכן כשמגיע חג הסוכות שאז זוכין לעשות תשובה מאהבה, שמהפך אותן לזכויות, בא הציווי ברמז בדבריהם ז"ל שיקח מן הפסולת שבידו, שעדיין הם כשגגות ויעלם לבחינת סוכה, לעשות תשובה מאהבה ומהפכן לזכיות.
(באר בשדה)