הרב צבי וינברג
"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"א, י"ט)
המצוה האחרונה בימנין תרי"ג- היא מצות כתיבת ספר תורה, הנלמדת מפסוק זה, והמצווה הראשונה היא מצות פרייה ורבייה.
וכ' בס' "ברכת מועדיך לחיים" (להגר"ח פלאג'י זצ"ל חלק א' דרוש א' לס"ת): "שמעתי מפי קדוש אבינו מלכינו הגאון המפורסם מרן זקני ז"ל (בעל החקרי לב), דקבלה בידם, דכמה חשוכי בנים שלא הולידו כלל, על ידי שקיימו מצות כתיבת ספר תורה זכו להיבנות והולידו בנים ובנות", ע"כ.
ואפשר שלשיטת הרא"ש (מובא בטור יו"ד סי' ר"ע), שהאידנא שכותבין ספר תורה ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים, מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו.
א"כ ה"נ בנידון דידן אפשר שהסגולה בזה גם להוציא ספר, כדי שבזה יזכה שיהגו הוא ובניו.
בספר חסידים (אות תתעד) מובא: "מעשה באיש אחד שנתן לאשתו זקוק (מטבע) שתקנה בו מעיל, אמרה לו אותו זקוק תן לי, ותן לי רשות לקנות בו ספר, או אשכיר סופר שיכתוב לי ספר, ואשאיל ללומדים שילמדו בו, והרתה וילדה בן וכל אחיו היו עמי הארץ כי אם אותו בן היה למדן".
וכן הובא בס' מעבר יבוק (שפת אמת פכ"ו) "אשה שקונה ספרים להשאילן לאחרים ללמוד זוכה לבנים תלמידי חכמים".
(קב ונקי)