"אם בחוקותי תלכו ומצותי תשמורו" (כו, ג)
הרב בנימין בירנצוייג
כתב רש"י הקדוש 'מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו – שתהיו עמלים בתורה'. על שלוש מילים אלו של רש"י נשפך דיו ומלל רב, יען כי במילים אלו מקופל יסוד ומהות התורה ואופן לימודה, כי התורה היא חיות האדם ממש, היא מציאות של חיים וממנה כל מעלותיו ורוממותו כאדם….
וכדי להשיג את כל סגולותיה ומעלותיה על האדם והבריאה כולה, זה מושג רק על ידי לימוד התורה בעמל, כעסק של אדם שהוא עמל בו כדי שיצליח, וכפי שקבע מרנא החזו"א באגרותיו (ח"א אות ב) 'כל סגולות לימוד התורה נאמר על עמלה'.
אך נקודה מעניינת נוספת יש במעלת ה'עמלים בתורה', כי הרי התורה הקדושה היא מתנה שהיתה בבית גנזיו של הקב"ה ונתנה לישראל כדי שיהגו בה, ומה רב חפצו של הקב"ה שבניו חביביו יעסקו יחבבו ויעמלו בתורה עד שאומר לפמליא דידיה 'חזו חזו בני חביבי דמתעסקין בתורה דילי'…
ובוודאי שיש מתן שכר מיוחד לאלו המופקדים ומתעסקים ברכוש המיוחד של המלך, שומרים עליו, עמלים ומתעסקים בו ליקרו ולשבחו, שכר הניתן רק לעמלים בתורה הקדושה וכדברי התנא באבות 'כך היא דרכה של תורה…… ואם אתה עושה כן אשריך לעולם הבא וטוב לך בעולם הזה'!
<><><><><><
כדי לחדד את השכר המיוחד שיש בלימוד שמגיע על ידי עמל מסופר סיפור שגם מחזק מאד גם לאלו שלא נתברכו במתנת שמים של כשרונות אבל בהחלט שנתברך במתנת שמים של לימוד מתוך עמל ששכרו הרבה מאד מאד. פעם עמד ר' יצחק הוטנר זצ"ל ודרש על ענין של עמל התורה וישב שם גם מרן ר' אהרון קוטלר זצ"ל. ואמר ר' יצחק הוטנר שמה שאמרו חז"ל הלומד תורה מתוך הדחק אין כונתם רק לדחק של פרנסה, אלא גם לדחק של כשרון, למי שלא התברך בכישרונות והלימוד אצלו נעשה בדחק ועמל, הוא זוכה לשכר הרבה מאד.
לאחר הדרשה לפני שהלך ר' יצחק הוטנר, חיפש את ר' אהרון קוטלר לומר לו שלום עליכם, ולא מצאו חיפש וחיפש ומצאו יושב ובוכה באחד מחדרי השיעורים בבנין ההוא, שאלו ר' יצחק הוטנר למה ראש הישיבה בוכה? אמר לו ר' אהרון, שאחרי מה שהוא שמע שלימוד תורה מתוך הדחק זה גם מי שלא התברך בכישרונות והלימוד בשבילו בדחק ועמל גדול, ויש בזה שכר גדול, אז הוא בוכה על מצבו מה שלא זכה לזה כלל, שהרי יש לו ישיבה ותלמידים, וגם כידוע התברך ר' אהרון בכישרונות נדירים של גאונות, ועל זה הוא בוכה שאין לא את המעלה של לימוד תורה מתוך הדחק כלל.
><><><><><><
מעשה נפלא סיפר מרנא החפץ חיים שמבאר לנו את ההבדל בין העמל במתנת הקב"ה לבין הלומד בלא עמל ויגע. והביא בהקדם את דברי התנא באבות "ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר…." , ולומדת המשנה בסנהדרין מפסוק זה: 'שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר "ועמך כולם צדיקים……"
ועמך כולם צדיקים! וא"כ למה ההטרחה והרעש לעשות עוד ולהתחזק עוד כשמובטח לכל אחד מישראל שהוא בן העולם הבא? קושיא זו נשאל מרן רבן של ישראל החפץ חיים זצ"ל, ותשובתו היתה – שמעו ואספר לכם מעשה שהיה:
בקייב העיר הגדולה גר עשיר מופלג בשם ישראל ברודצקי, והיה לו עושר רב כמה וכמה בתי חרושת גדולים שבהם מאות פועלים, מנהלים, רואי חשבון, עובדי משרד ונקיון. כל אחד קבל משכורתו לפי מעמדו וגודל משרתו.
ידוע היה עשיר ברודצקי זה בנדיבותו הגדולה וידו היתה פתוחה לכל דבר שבצדקה, והוא פיזר ממונו להחזיק מוסדות תורה ותמך ביד רחבה במשפחות רבות של עניים ונזקקים וכן של אנשים שירדו מנכסיהם, ידועה מאד היתה דאגתו לקרוביו ובני משפחתו ואם היה ביניהם אחד חסר כל היה נותן לו תמיכה חודשית באומרו: הריני כאילו יש לי עובד נוסף.
מנהגו היה לבקר כמידי פעם במפעליו ולהתעניין בנעשה והיה יושב עם המנהלים ובודק את מצב המפעלים.
בהזדמנות אחת אמר לעצמו: אני תמיד מתעניין ויושב עם מנהלי המפעלים שלי, הגיע הזמן גם להתעניין בפועלים החרוצים ולעודד אותם על עבודתם והתאמצותם.
אומר ועושה, הוא החליט ללכת לביקור אצל עובדיו במפעלים ובהזדמנות זאת גם להעניק להם מענק יפה על עבודתם, ועל חלקם בכל הצלחתו בעסקיו. וכך הגיע לאחד ממפעליו ובשעת ההפסקה נצבו כל העובדים בשורה וכך עבר אחד אחד התעניין בעבודתו ,עודדו על כך ושלשל מענק לכיסו, הראשון בתור היה פועל ותיק שהציג את עצמו כבעל שמונה עשרה שנת נסיון, טפח לו ברודצקי על שכמו והעניק לו מענק.
השני בתור הציג את עצמו בתור אחראי משמרת בוקר, עודדו ברודצקי והעניק לו מענקו. השלישי הציג עצמו בתור מפעיל המכונה המרכזית במפעל, התרגש ברודצקי עודדו והעניק לו מענקו.
הרביעי נגש והציג עצמו בתור אחראי מחסן סחורות, חייך ברודצקי טפח לו והעניק לו מענק. וכך עבר על פני עשרות העובדים באותו מפעל, כל אחד הציג עצמו וברודצקי במאור פנים מודה לו ומעניק לו שכרו.
בסוף הוא ניגש לאחרון ושואלו למעשיו ופעולתו במפעל, ועונה לו אותו אחד: אני בן דוד שלישי של אבא שלך ואני מסתובב כאן, כולם פורצים בצחוק וברודצקי עונה לו יפה מאד תמשיך להסתובב בתור משפחה, ולא העניק לו כלום.
סיים מרנא החפץ חיים ואמר: עכשיו אתם מבינים : שבאמת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא! כולם משפחה! אך מה גדול שכרם של אלו שלא רק מסתובבים כאן בעולם בתור חלק מהמשפחה של עם ישראל, אלא גם עמלים בעבודתו של בעל המפעל של בעל הבריאה, מה רב שכרם ומה רב טובו של הקב"ה בעל הבירה אליהם.
מה רע המצב בו אדם סתם מסתובב ומעביר זמנו ואז הוא צריך להגיד תודה על עצם זה שנותנים לו להמשיך להסתובב. כדאי וכדאי לעמול בתורה ולקיים מצוות קצת עם יותר עבודה כדי לזכות בתשורה במענק ובברכת בורא העולם.