מפורסם הוא מאמרם של חכמינו (כב.) שצריך להניח את מנורת החנוכה בטפח הסמוך לפתח בשמאל, כדי שיהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין.
ובאר הגאון הקדוש רבי חיים מצאנז זיע"א בעל 'דברי חיים' (חנוכה) על פי דברי הרמב"ם (מזוזה פ"ו הי"ג): "חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ברוך ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים".
על כן קובעים את המזוזה בימין, מפני שצד ימין מסמל את צד הקדושה, כמו שנאמר בתורה כמה פעמים (שמות טו ו,תהלים קיח טז).
ותקנו חכמינו להציב את נר החנוכה משמאל לרמוז שאף בהיותנו בגלות, תחת שליטת האומות והיצר שהם צד השמאל, אורה של המצוה דוחה את החושך.
לא זו בלבד, אלא שדוקא מתוך החושך נבר יתרונו של האור, כמוו שנאמר (קהלת ב יג): 'כיתרון האור מן החושך'.
על ידי נר החנוכה הנמצא בשמאל ומפיץ את אור המצוה במקום החושך, נכרת מעלת המזוזה שבימין.
**
ומנותר קנקנים
סגולה מפורסמת היא לרפואת זיהום ברגל – המחלה המכונה 'שושנה', לסוך את מקום הזיהום בשמן מנרות החנוכה.
והיה הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מקוצק זי"ע אומר, שהסגולה היא למשוח מהשמן שנותר בכלי דוקא, וכך אומרים בפיוט המפורסם 'מעוז צור' – 'ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים', מנותר השמן שבקנקן, נעשה נס למחלת השושנה ('שיח שרפי קודש' חנוכה אות לו).
וכך אמר הרב הקדוש רבי אברהם יצחק הכהן מתולדות אהרן זיע"א, לסופר הסת"ם המפורסם רבי ישראל רוזנצוייג זצ"ל שחלה ב'שושנה' ברגלו, ששאלו כיצד עושים את הסגולה.
אמר לו הרבי שישפוך כמה טיפות מהשמן שנותר בנרות החנוכה לתוך כד השמן, ואחר יסוך את השמן על מקום הזיהום ('זכור לאברהם' ח"ד עמ' עא).
וסיפר העסקן המפורסם ר' וחזקאל בסר ז"ל, על אחות אמו, בתו של החסיד ר' ישראל משה קושיצקי ז"ל, שחלתה במחלת השושנה ברגלה.
בימים ההם היתה זו מחלה מסוכנת ביותר וחשוכת מרפא, ובבית החולים בעיר ברסלאו, אליו נלקחה החולה, קבעו הרופאים כי יש לקטע את הרגל החולה במהירות.
בני המשפחה מיהרו לשלח מברק לסוסנובצא, אל רבם הרב הקדוש רבי שלמה חנוך מראדומסק הי"ד, שצווה למשוח על הרגל החולה שמן שנותר מנרות החנוכה.
אמו של ר' יחזקאל, שהתגוררה בקטוביץ הסמוכה לברסלאו, מיהרה מביתה לבית החולים, ועמה צנצנת שמן שנותר מנרות החנוכה, ופנתה לרופא בבקשה לקיים את מצות הרבי.
אך הרופא הגוי כעס ורגז לשמע הדרישה המוזרה, ומאן בתקף להרשות להם לסוך מהשמן על הרגל.
כל הפצרותיהם ותחנוניהם של בני המשפחה לא הועילו, והוא עמד בסרובו.
לבסוף הצליחו לשחד את האחות בבית החולים, שמשחה מהשמן על הרגל החולה, ולמחרת, כאשר הובאה החולה אל שולחן הניתוחים, השתוממו כל הרופאים לראות כי הרגל הבריאה לחלוטין… ('מלכות בית רדומסק' עמ' 206)
(מתוך 'ספיר ויהלום' – חנוכה)