לקראת חג הפסח נכנס לכולל שלנו יהודי אמיד, כאשר בידו האחת תיק ג'יימס בונד והשניה קלסר. הסקרנות התעוררה בי ועקבתי אחר צעדיו. הוא התיישב בספסל המזרח של בית המדרש, פתח את התיק שהיה מלא וגדוש במזומנים אגודים בשטרות חדשים ובוהקים… אברכים החלו לגשת אליו לבקשתו, בזה אחר זה, ולאחר שרשם את שם האברך בקלסר מסר לידו שטר של מאתיים שקלים חדשים לכבוד החג… אף אני ניגשתי וקבלתי את מתת ידו. כאברך שמחתי מאוד על העזרה והודיתי לו בחום.
המשכתי לעקוב אחרי החלוקה וראיתי אברך אחד שישב בפינה האחרת ולא הרים את עיניו מהספר. כדי שלא יפסיד את החלוקה מפאת שקדנותו, ניגשתי אליו והסבתי את תשומת ליבו לחלוקה המתרחשת ותיכף מסתיימת. האברך השיב לי קצרות: "בזמן הלימוד לא מפסיקים עבור שום הון שבעולם!!!" ותיכף רכן על ספריו ולא התייחס לכלום. התפעלתי מהתמדתו, ועוד יותר התפעלתי מכוחות הנפש שלו, שהרי ברור לי שאין פרוטה מצויה בכיסו ובכל זאת ממשיך בתלמודו כאילו לא קרה דבר סביבו.
המשכתי לעקוב אחר החלוקה, כאשר כל אברך לוקח את מתת החג וממשיך בלימודיו. כאשר סיים הגביר את החלוקה, העיף מבט לקצה בית המדרש ושאל: מי זה האברך שיושב שם בפינה? ומדוע לא ניגש לקבל מילגה? מדובר בכולל עם 180 אברכים, ובכל זאת הוא קלט שהאברך הזה לא ניגש… השבתי לו שהאברך הזה אינו מוכן להפסיק מלימודו בשביל שום דבר שבעולם…
סיים הגביר את מלאכתו, קיפל את התיק והלך היישר לכיוונו של אותו אברך. ובעודי מתבונן בדריכות בנעשה, ראיתיו תוחב לידיו של האברך אלף שקלים, מברכו בחג שמח ויוצא את בית המדרש.
האברך הודה לו בחמימות ומיד המשיך בתלמודו כאילו לא אירע דבר… ואילו אני יצאתי נפעם עם שיעור מאלף לחיים על אמונה והשגחה פרטית!
הסיפור אירע לפני שנים מספר, בהיותי אברך, אולם הרושם העז שעשה עלי השאיר את חותמו בנימי נפשי, והיום, כשאני עסוק במסחר אך גם קובע עיתים לתורה במידה שווה ואף יותר – אין מצב בעולם שאקבל שיחה או אבטל את הזמן הקבוע לתורה, ויהי מה. גם אם לוחצים לסגור עסקה עם רווח נאה בצידה, לעולם זה לא ייסגר בשעות המוקדשות ללימוד… כי הלוא ראיתי בחוש את מאמר חז"ל: "אין אדם שומע לי ומפסיד!!!"
(גיליון 'טיב ההשגחה', סיפורי השגחה פרטית שנשלחו למערכת ע"י הקוראים)