יוסף מאיר האס
בשיחה עם מקורבו של רבינו עשרות בשנים, הרה"ח ר' הלל שמואל דונט שליט"א, שמענו מפיו סיפור מופלא אותו שמע מכלי ראשון.
"סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אברהם שולץ שליט"א, תלמיד חכם מבני עדות ליטא, שלאמו ע"ה היתה חברה קרובה מבני עדות המזרח ושמה גב' מרקוס, שהיו מכירות זו את זו עוד לפני השואה. באחד הימים הגיעה גב' מרקוס וסיפרה לגב' שולץ על בעלה שחלה ל"ע ומצבו אינו מבשר טובות. כל יום היתה סועדת אותו בבבית חולים הדסה, ובערב היתה מגיעה לשפוך את ליבה לפני ידידתה גב' שולץ, אמו של ידידי ר' אברהם.
"ויהי היום. היא מגיעה ומספרת כי המצב הידרדר מאד והרופאים כבר התייאשו מחייו, עד שהוציאו אותו במצב סופני לפרוזדור, כמו ממתינים למותו. האשה בכתה מאד לפני גב' שולץ ואמרה שאינה מסוגלת לראות את בעלה מתייסר כך, ושאלה מה אפשר לעשות.
"פנתה גב' שולץ לבנה ר' אברהם וביקשה ממנו: 'לא רחוק מכאן מתגורר יהודי צדיק, הרבי מביאלא, לך אליו ותבקש ממנו שיתפלל על החולה שימות במהרה וייגאל מייסוריו… הרי אין לו כבר כוח לחיות, למה עליו לסבול סתם ייסורים'…"
ממשיך הרב דונט את סיפורו של ידידו: "ר' אברהם שהיה אברך צעיר אחרי נישואיו באותם ימים, נכנס אל רבנו עם קוויטל ובו שם החולה, וביקש שהרבי יתפלל על מותו של החולה המתייסר במצב סופני.
"אלא שרבנו חשב קצת אחרת ושאל אותו בתמימות: 'ידוע לך אולי האם קיימו מצוות ביקור חולים אצל היהודי הזה?'… ר' אברהם השיב בביטול: 'מי יבקר אותו? אין לו ילדים וגם לא משפחה קרובה'. המשיך רבנו ואמר: 'מוכרחים לקיים מצוות ביקור חולים, ובפרט אצלו שאין מי שיבקר אותו; אך היות ואין בכוחותיי ללכת לבקרו בעצמי, אני עושה אותך שליח לבקר את החולה בשמי'…
"תמה ר' אברהם ואמר: 'רבי, אין את מי לבקר! מדובר בחולה נוטה למות שהוציאו אותו לפרוזדור, ובכלל הוא בלי הכרה ואינו מגיב לסביבה'… אבל רבנו עמד על שלו ושלח אותו לבקר את החולה בשליחותו: 'סע ל'הדסה', אמר לו, 'ותקיים מצוות ביקור חולים כפי שהורו לנו חז"ל, תאמר 'בשם כל ישראל' ותמסור לו 'רפואה שלמה'…'
"ר' אברהם, שכאמור אינו נמנה על עדת החסידים, לא הצליח להבין מה רוצה רבנו בשליחות זו. הוא חזר אל אמו ומסר לה את דברי רבנו ששלח אותו לבקר את החולה בהדסה, ולמרות שהסביר לו את מצבו הקריטי של החולה ושאין אל מי לנסוע, התעקש רבנו שעליו לקיים מצוות ביקור חולים בשליחותו.
"אמו גב' שולץ שכנעה אותו ארוכות שיקיים את דברי הרבי, ואכן הוא נסע לבית החולים, שם מצא את גב' מרקוס עומדת בייאוש סביב מיטתו של בעלה, כמו ממתינה לרגעי יציאת הנשמה. היא הופתעה לראות את הבן של ידידתה מופיע בשערי המחלקה, ועוד יותר הופתעה כששמעה מפיו שהרבי מביאלא שלח אותו לבקר את החולה ולאחל לו רפואה שלמה…
"חלפו ימים ספורים, ובמקום שתתקבל הבשורה על פטירתו של החולה שהרופאים כבר התייאשו מחייו, התקבלה בשורה הפוכה לגמרי. הוא החל להתאושש מיום ליום, עד שהוא כבר עומד להשתחרר מבית החולים"…
סופו של דבר: מר מרקוס שב לאיתנו ויצא לגמרי מכלל סכנה, וכתוצאה מכך הוא חזר בתשובה וקיבל עליו עול תורה ומצוות, החל לשמור שבת ולהניח תפילין, ועוד חי על פני האדמה י"ח שנים נוספות!!!
(מתוך מאמר ב'המבשר תורני')