הסיפור דלהלן אירע באחת מישיבות בעלזא בארה"ק ופורסם בביטאון של חסידי בעלזא.
דוד נח (שם בדוי), היה בחור מן המצויינים בשיעור. בעל כישרון לא רגיל ועם כוח התמדה, שהשילוב ביניהם הוא תמיד מבורך. ירא שמים ומוכתר בחסידות, בעל מידות ונוח לבריות, אהוב אצל החברים ונושא חן.
הכל היה טוב ויפה עד שלפני כשנה, בדמדומי תקופת הקורונה, ראה אביו כי מה שהיה – הוא לא מה שקורה עכשיו. אם הוא היה קם באשמורת הבוקר ללמוד לימודים עצמאיים ומסכתות נוספות, לפתע החל לאחר לתפילה. בתחילה חשבו כי אולי הוא לא מרגיש טוב ויש לבדוק את הרקע הרפואי, אבל לא, דוד נח היה ב"ה בריא אולם, ומשום-מה כבר לא היה מעורר השחר.
זה נמשך גם בזמנים אחרים. כך גם בקשר עם המג"ש שכבר גם לא היה כפי שהיה רגיל, והמבחנים המהודרים שתמיד הצטיינו בציונים מעולים ובהערות מחמיאות חזרו חיוורים ומלאי חורים תחת תשובות מלאות ומפורטות. משהו עצוב עובר עליו, הרגישו ההורים והמורים.
גם כאשר נועדו אביו עם ראש הישיבה וניסו לטכס עצות, לא מצאו את הדרך ולא זיהו את הסיבה, וגם בשיחה עם דוד נח, תחילה בעקיפין ולאחר מכן במישרין, הוא לא ידע לומר מה קרה, ורק באופן כללי הוא טען כי הוא מתאמץ אבל לא מצליח.
מסתורי הנפש, משעוליה ועיקוליה בימי הבחרות הסוערים, רבים הם, ולא תמיד ברורים, הם מזמנים אתגרים רבים, ולא תמיד ניתן לזהות מה יש לעשות בנדון. ורק הדמעות, דמעותיה של אמא, בעת הדלקת נרות של שבת – התרבו והתגברו כמעיין בתחינה לאדון כל הנשמות, כי יחזק את לב הנער וירומם את נפשו מעלה מעלה.
בדיוק באותם ימים, היה זה בתחילת החורף של שנת תשפ"ב, לפני כחצי שנה, הוזמן ראש הישיבה להיות נוכח בפגישה, מעבר לים, עם תומך נכבד הרב ר' ש' שליט"א, כאשר בשולחן ישב גם אחד מהנהלת מרכז מוסדות חסידי בעלזא. על השולחן עלה הרעיון שכונה "תומך כהלכה" – להצמיד כביכול לכל בחור 'תורם אישי', שיתמוך בישיבה עבור הוצאות הלימודים של אותו בחור, וכך לימוד התורה שלו ייזקף לזכותו. האיש התלהב מאוד ופנה לראש הישיבה: "תן לי שם של אחד מחשובי הבחורים, שאני רוצה לצד התמיכה שלי, להוסיף תמיכה מיוחדת גם עבורו".
ראש הישיבה חשב ובהשגחה פרטית עלה לו שמו של דוד נח. הוא הציע את שמו וסיפר קצת לנדיב על מעלותיו הגדולות של הבחור שהוא נוח לשמים ונוח לבריות, כאשר הוא אינו מפרט מפאת כבודו של הבחור, כי כעת הוא בתקופה של ירידה ומקווים בקרוב שהוא ישוב להיות "דוד נח" כמו שהיה קודם לכן.
האיש הסכים מיד, ועל אתר נחתם כתב כי מעתה הנדיב הרב ש' הוא גם "תומך כהלכה" לצד שאר מדרגותיו ותואריו ב"מרכז", והוא מאמץ אל לבו את הבה"ח דוד נח נ"י, למען תהיה לו לזכות תורתו שהוא לומד בכל יום ויום.
ראש הישיבה חזר לעירו, והחליט לשתף את דוד נח בסיפור. הוא קרא לו לחדרו, שאל בשלומו ובטבעיות סיפר לו את הסיפור כיצד נדיב אחד, בלי לפרט בשמו ובמקום מגוריו, ביקש ממנו שיציע לו שם של בחור חשוב לתרום לזכותו, ומיד ללא היסוס מסר לו את שמו של דוד נח, וכעת יש יהודי אשר מידי חודש בחודשו תורם סכום מיוחד עבור ההוצאות של הלימוד שלו.
לא חולף יותר משבוע, ולפתע יש סימני התאוששות במצב הרוחני. לעולם לא נדע האם המעשה עצמו, או אולי העובדה כי ראש הישיבה שיתף וסיפר לו את זה, אבל בסופו של דבר בחסדי שמים – שב דוד נח וחזר לאיתנו הראשון, הרוחני, בעוצמה גדולה ונכבדה אפילו יותר.
שוב הגיע מוקדם לשיעור שלפני התפילה, שוב התערב בשיעורים וחידש, ושוב הוסיף בלימודיו ואף חזר על לימודים ישנים אפילו ביתר שאת, וכיצד הגדיר זאת אביו לאחר מכן בהתרגשות מהולה בדמעות גיל: "הרגשתי כאילו אני מתעורר מחלום רע אל מציאות מרגשת וטובה"…
אבל הסיפור לא נגמר כאן.
אחת היוזמות של ראש הישיבה היתה, שהבחורים המצויינים של שיעור ג' ילמדו בעת "סדר שלישי" עם הבחורים של שיעור א', כדי להעניק להם געשמאק וטעם בלימוד ובחזרה, ובפרט ללמוד לימודים ישנים, כדי שיישאר אצלם ובזכרונם מה שלמדו ולא יהיה כזורע ואינו קוצר.
היה זה בחודש אדר הראשון. מצוייני שיעור ג' בחרו להם עם מי בשיעור א' הם רוצים ללמוד. דוד נח בחר משום-מה ללמוד עם זאבי (שם בדוי). משום-מה, הוא מצא חן בעיניו, אע"פ שידע היטב כי זאבי הוא בחור מתקשה בלימודים, מעט איטי, שצריך להתאמץ וללמוד איתו ולהסביר לו הרבה פעמים, אולי לא ארבע מאות פעמים כתלמידו של האמורא רב פרידא כמסופר בגמ' (עירובין דף נ"ד)… אבל בהחלט הרבה פעמים וזו לא משימה קלה ונוחה.
אבל מסבב כל הסיבות סיבב כך, מספר ראש הישיבה בדמעה של התרגשות, כי דווקא דוד נח "החדש", יאמץ לעצמו את זאבי, שהוא נכדו, לא פחות ולא יותר של הרב ש', התומך שנותן כל חודש סכום כסף עבור דוד נח! וכך מן השמים סיבבו שירוויח בכפליים, וכיום, כאשר זאבי מבין הרבה יותר ומחובר לתורה הרבה יותר, הרי זה בזכות הסבא שלו שעשה עסק טוב – – –
וראש הישיבה שליט"א שסיפר לנו זאת מסכם ואומר: אין לנו השגה בתהלוכות העולם, כי אם אמונה חזקה בגודל הזכות והאחריות להיות שותפים לעמלי התורה, ולפעמים אנו זוכים אף להבזק של קרן-אור שמגיחה מבין העננים, המראה לנו כי גם בעולם הזה, כאשר נוטלים זכות זו, זוכים לשפע השפעות של נחת ושמחה.
(הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף [email protected])