יעקב א. לוסטיגמן
- האם יש לראש הישיבה עצה למגידי שיעורים, איך לגרות את התלמידים לשאול שאלות טובות בשיעור???
"הדרך הנכונה לעשות את זה היא פשוט לוודא שהבחורים מבינים היטב את הנלמד. הרי ידוע שכשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, וממילא לא ייתכן שכל הבחורים בשיעור יסכימו על כל סברא שמוצגת בפניהם. אם הבחורים מבינים את הסברא, לא ימלט שחלק מהם יתקשו בה וישאלו עליה שאלות. זו דרכה של תורה, וזה דרכו של עולם. כשהבחורים לא מבינים את הפשט באופן ברור, לא יהיו להם שאלות טובות, השאלות שלהם יהיו שאלות של חוסר הבנה, אבל ברגע שהם יבינו את הפשט, באופן אוטומטי אמורות לצוץ גם שאלות טובות.
"אבל בשביל זה צריך שהמגיד שיעור יהיה מוכן לשמוע שאלות, ולקבל אותן כשהן טובות, וכאן אנחנו מגיעים לנקודה חשובה שלמדתי אותה עם השנים.
"הרי בישיבות לומדים את אותן מסכתות פחות או יותר, יש מחזור לימוד של המסכתות בעיקר בנשים ונזיקין, וחוזרים על אותן מסכתות אחת לשלוש שנים אם זו ישיבה קטנה, ובישיבה גדולה המחזור הוא גדול יותר.
"כשמגיע מגיד שיעור ותיק למסור שיעור, זה בעצם שיעור שהוא כבר מסר אותו יותר מפעמיים שלוש. לפעמים זאת הפעם השביעית שהוא מוסר שיעורים על הסוגיא הזאת, הוא מכיר אותה מצד לצד, אין שום מפרש שנעלם מעיניו, הכל הוא יודע בסוגיא הזאת.
"ואז, כשהוא מתחיל להרצות את הדברים ומציג את אחד מיסודות הברזל של הסוגיא, קופץ ילד צעיר בן 14 או בן 17, לא משנה הגיל, ושואל אותו "מי אמר?".
"מטבע הדברים זה יכול להכעיס את המגיד שיעור. מה זאת אומרת 'מי אמר'? זה הרי ידוע ומסוכם על כולם, כבר 40 שנה אני מלמד את הסוגיא הזאת והיסוד הזה הוא יסוד ברזל, למה אתה שואל אותי כזאת שאלה ילדותית???
"אבל האמת היא שהמגיד שיעור צריך לעצור לרגע, ולנצל את ההזדמנות. מי אמר באמת? מי אמר!!! בוא נבדוק, אולי לא באמת הבנתי את היסוד הזה לעומקו.
"דווקא לתלמידים שלומדים את הסוגיא הזאת בפעם הראשונה בחייהם, יש לפעמים שאלות מצוינות, הרבה יותר ממה שיישאלו תלמידי חכמים ותיקים, כי המגיד שיעור כבר נשען על ההבנה שלו מהפעמים הקודמות, הוא בכלל לא בודק את הדברים שוב ושוב, התלמיד לעומת זאת פוגש את המושג הזה בפעם הראשונה ובאופן טבעי הוא רוצה לבחון אותו, מי אמר? תוכיח לי שזה באמת כך!
"בלי ספק, זה עוד פשט במה שאמרו חז"ל "ומתלמידי יותר מכולם", כי מגיד שיעור חכם יידע לנצל את השאלות ה'מעצבנות' הללו, כדי להשביח את הלימוד שלו עצמו בסוגיא, להגדיר את הדברים בצורה מחודדת יותר, והגיע לרמת הבנה טובה ומעמיקה יותר".
המפתח להנאה בלימוד
"בהירות, בהירות בהירות! זה המפתח להנאה בלימוד. וכשאנחנו מדברים על 'בהירות', אין הכוונה לכך שהלומד חייב להבין את כל הסוגיא בלי שתהיה לו שום קושיא. לא ולא. מותר שיהיו קושיות, אבל צריכים לדעת להגדיר ולמסגר את הדברים. איך הסוגיא נפתחת, מה השאלה המרכזית, מה הגמרא רוצה לומר בסברא הזאת שהובאה עכשיו ומה היא מבקשת להוכיח מהברייתא שהוזכרה כאן, מה היה ההווא אמינא איך דחתה אותה הגמרא, ומה היא המסקנא.
"אבל יש עוד חלק שלעניות דעתי הוא חשוב מאוד כדי לקבל גישמאק. סיימת ללמוד סוגיא? תשנן אותה. תחזור עליה! שיהיה לך משהו ביד! כך יהיה לך חשק ללמוד גם את הסוגיא הבאה.
"כשאדם לומד סוגיא ומשקיע בה ומבין אותה היטב, אבל לא משנן אותה וממשיך לסוגיא הבאה, אחרי זמן קצר מאוד הוא כבר שוכח את הסוגיא הקודמת, ובוודאי שלא יודע אותה בכזאת בהירות כמו שידע אותה בעת שעסק בה. הוא מרגיש שבמידת מה העמל שלו היה לשווא, לא נשאר לו מזה נכס לכל החיים כמו שקיווה. לעומת זאת, כשהוא חוזר ומשנן ולוקח אתו את הסוגיא, יש לו תחושת סיפוק.
"אדם שלמד סוגיא וידע אותה, יכול לחשוב עליה גם בלילה כשהוא נשכב לישון. במקום לספור כבשים עד שיירדם, הוא יכול לחשבן את הסוגיא בראש שלו, את השקלא וטריא מתחילה ועד סוף, מה היתה מסקנת הגמרא לפי רש"י ומה המסקנא לפי תוס', מה היתה השאלה של תוס', ומה הם שני התירוצים שהוא תירץ, וכמובן גם מה הנפקא מינא ביניהם. אני חושב שמי שהגיע למצב כזה שהוא מסוגל לחזור על כל הסוגיא בעל פה, מתוך הזיכרון, כל הלימוד שלו מקבל טעם אחר, הסיפוק הוא גדול יותר, לאין ערוך".
(מתוך שיחה נרחבת שיפורסם אי"ה בגליון 'לקראת שבת' וארא)