על הפסוק "האמנתי כי אדבר", פירשו צדיקים, שעצם הדיבור והאמירה בעניני אמונה מחדיר את האמונה בתוך הלב יותר ויותר, עד שזוכים לא רק להאמין שיש בורא עולם, אלא אף לדעת שיש מנהיג ומשגיח באופן אישי ממש. ולכן, אשתף את הקוראים הנכבדים שליט"א מה שבדידי הוה עובדא, ואף שלאו כל יומא אתרחיש סיפורים כאלו, אבל לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, וממנו יכולים לשאוב אמונה פשוטה בהשגחה פרטית.
היה זה לפני מספר שבועות ביום ראשון לפרשת ויחי. התפללתי שחרית, ומחמת עניין כלשהו הוצרכתי להזדרז בסוף התפלה, ולכן שיניתי ממנהגי להשאר עם התפילין עד לסוף התפילה, והנחתי תפילין דרבינו תם באמצע חזרת הש"ץ.
והנה בסיום התפלה נכנס לבית המדרש ידיד שלי, שאף פעם לא ראיתי אותו מתפלל שם, והגיע להתפלל במנין הבא. לפני שהתחיל להניח תפילין, שאל אותי אם אני יודע איך לשנות את הקשר של התפילין של ראש – בתפילין של רבינו תם. וכך אף שחשבתי להזדרז, אבל כשמישהו מבקש דבר כזה שלוקח חצי דקה, עושים וממשיכים.
בין כך הוא מספר שעשה התרת נדרים, והוא מניח תפילין דרבינו תם רק פעם בשבוע – ביום ראשון. השתוממתי לשמוע זאת, כי מנהג כזה מעולם לא שמעתי. וכאשר וראה את תמיהתי הסביר, שכאשר התחיל להניח תפילין דרבינו תם, כנראה בעת נישואיו, אמר לו הרב של בית מדרשו, כי אף שחשוב מאד שמניחים גם רבינו תם, אבל שלעולם לא יהיה זה על החשבון של תפילין דרש"י. ולכן מכיון שבמשך השבוע הוא מזדרז לקחת את ילדיו לחדר וכו', לא יוצא לו להניח תפילין דרבינו תם בישוב הדעת, ולכן התיר את הנדר, ועדיפא ליה להניח רק פעם בשבוע ביום ראשון, כי כנראה ילדיו מתחילים אז יותר מאוחר (כמנהג כמה בתי ספר של הבנות פה באירופא).
אין כאן המקום להתייחס לנקודה זו, ואולי עוד נזכה לעיין בפנימיות הענין של תפילין דרבינו תם, ולהבין גודל חשיבותם.
והנה בשעת מעשה לא תפסתי את הענין מיד, רק כאשר התבוננתי על זה אח"כ ראיתי עד היכן הדברים מגיעים! שהרי בדרך כלל הנני משאיר התפלין של רש"י עלי עד לסוף התפלה, ובדיוק באותו יום שיניתי וחלצתי אותם באמצע חזרת הש"ץ – ופתאום נשלח אלי שליח מן השמים, לספר לי כמשיח לפי תומו אודות מנהגו להניח רק פעם בשבוע – מכיון שאינו רוצה למעט את הזמן של התפילין של רש"י! ומן השמים סובבו שיגיע בדיוק להתפלל – שלא כהרגלו – באותו בית המדרש שהתפללתי, ובדיוק לאחר שסיימתי להתפלל, כדי להגיד לי מילים אלו. נורא נוראות!
והנה, אם בכל פעם שמישהו עושה איזה דבר שצריך תיקון, יגיע לו שליח מלובש כידיד שלו לעוררו בדרכי נועם בדיוק על אותו ענין – הרי הבחירה תתמעט, ואדרבא, העבודה שלנו בעוה"ז היא דוקא מתוך החשכות והגלות. אבל "חלון" כזה, שרואים ההשגחה עליונה באופן אישי, מאיר מאד ושופך הרבה אור וחיזוק לדעת כי אני ה' בקרב הארץ.
(מתוך מאמר נרחב שהופיע ב'אספקלריא')