מעשה היה ביהודי גדול שנודע ברבים בעיסוקו התמידי בתורת המוסר, ת"ח מופלג שינק תורתו מגדולי הדורות הקודמים מהם שאב כוחותיו להתבונן בכל מעשה, לעיין בכל דבר ולא להניח אף לפעולה אחת להיעשות מאליה, עד הפך לאדון על יצרו ומשל בגופו ורוחו.
לימים הפך אב רוחני להמון תלמידים, אילפם וחינכם, וכיום הם מזכירים שמו ברטט ובסילודין. וזכה לתשעים שנות עבודת השם.
בערוב ימיו נתון היה בתשישות עצומה עד שלעיתים התכנס בתוך עצמו, וסובביו לא הצליחו לשכנעו כי עתה עת לעשות פעולה פלונית או אלמונית. בהגיע עת נטילת סמי מרפא אשר בכוחם להיטיב עימו, סרב בתוקף. ניסו בני הבית למצוא מסילות לליבו הגדול של האיש הגדול אשר אזלו כוחותיו, ועצה אין. הסבירו להם הרופאים, כי המחלה בה לקה פוגעת בזיכרון, ביכולת החשיבה, ביכולת השיפוט, גורמת לשינויים בתפיסה והתנהגות, ולהתדרדרות היכולת השכלית והרגשית ועוד, לא עלינו.
עד שנמצא הפתרון הפשוט והגאוני:
אחד ממקורביו ביקש מבני המשפחה כי יינתן לו ללחוש דבר מה באוזניו. הם ביטלו בקשתו מכל וכל, הרבה שוחחו עימו, רבים ניסו להשפיע עליו ומאום לא הועיל. ביקש שוב עד שנענה, לא לפני שהבטיח כי ילחש משפטים מספר ותו לא.
ניגש המקורב ולחש באוזנו, כי האח המטפל בו והאחראי על שמירת בריאותו, אינו מוכן ללכת לביתו עד שיסכים הרב ליטול את התרופות הנדרשות, והנה השעה מתאחרת, חפץ האח לשוב אל ביתו ואל חיק משפחתו, אך נמנע עד שיטול הרב תרופותיו.
והנה, מה שלא עשו ימי שכנוע ואנרגיה רבים, עשו משפטים בודדים אלו. בו ברגע לבשו פניו של הרב ארשת רחומה, הזדקף בכיסאו כבריא וצלול ויודע את אשר לפניו, והביע הסכמתו לנטילת התרופות.
הפלא ופלא! ישיש חולה שאיבד יכולותיו כולן, אבל לא את זהירותו העצומה בכבוד הזולת, עליה עמל כל חייו. וגם כשהוא לכאורה נשלט לגמרי, הוא שולט על קנייניו.
(ספר 'מן המים משיתיהו', הובא בגיליון 'סיפורים וליקוטים נפלאים')