אלו ברכות מברך בשעת הנחתם? │ ומה צריך לכוון?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילין במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן כ"ה סעיף ה']
סדר הנחת תפילין
מן הדין, קודם כל צריך להניח תפילין של יד, ואחר כך תפילין של ראש, וכפי שכתוב בתורה, 'וקשרתם לאות על ידך', ואחר כך 'והיו לטוטפות בין עיניך', ושיטת השולחן ערוך היא, שמברכים ברכה אחת על שני תפילין, דהיינו, מברכים ברכת 'להניח תפילין' וזה פוטר את התפילין של יד ואת התפילין של ראש, אבל שיטת הרמ"א היא, שמברכים על של ראש ברכה נפרדת, 'על מצות תפילין', גם אם לא הפסיק בשיחה בין ברכת להניח להנחת תפילין של ראש, ובכל זאת, יסיים אחר כך ויאמר, 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', שמא זה ברכה לבטלה, שואל המשנה ברורה, אם יש חשש של ברכה לבטלה, איך אנחנו מנהיגים לברך ברכת על מצות תפילין על תפילין של ראש בזמן שיש חשש שזה ברכה לבטלה, ומבאר המשנה ברורה, שזה לא באמת ברכה לבטלה, אלא באמת אנחנו נוקטים לעיקר כדעת רבינו תם שסובר, שמברכים ברכת 'על מצות תפילין' על תפילין של ראש בכל מקרה, אפילו שלא הפסיק בשיחה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אבל כדי לצאת מכל ספק, יאמר גם 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', מהחשש הרחוק שאולי זה ברכה לבטלה, אבל הביאור הלכה מביא עצה בשם רבי עקיבא איגר לצאת ידי כל השיטות, והיא, שיתחיל מתפילין של יד, ויברך 'להניח תפילין', ויאמר כך, אם באמת ההלכה כדעת אלו שסוברים שברכת להניח עולה לתפילין של ראש, אז אני מכוון כרגע שלא לצאת בברכת להניח על תפילין של ראש אלא רק על תפילין של יד, ואז הוא יברך לכולי עלמא ברכה נפרדת על התפילין של ראש, ובכל זאת כתוב בפרי מגדים, שאין לנהוג כך, משום שנהגו לומר שתי ברכות, אחת על תפילין של יד ואחת על תפילין של ראש, ולכן אין לזלזל במנהגם של ישראל, ואל תהיה צדיק יותר מהמנהג.
הכוונה בעת הנחת תפילין
הכוונה בשעת הנחת תפילין היא כוונה חמורה, והשולחן ערוך מאריך בכוונה שצריך לכוון בשעת הנחת תפילין, ובשם הב"ח מובא שהסיבה היא, משום שכתוב מפורש בתורה, 'למען תהיה תורת ה' בפיך', כלומר, רואים מכאן שעיקר המצוה תלויה בכוונה, ומביא המשנה ברורה בשם הפרי מגדים, שבדיעבד גם אם לא כיוון כוונה זו, יצא ידי חובה, והכוונה אינה מעכבת, ויכווין בהנחתם, שצוונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א