בערב ראש חודש סיון האחרון אירע לי מעשה פלא ממש.
יש לי רכב ב"ה, ובבוקר הילדים נכנסים אליו ואני לוקח אותם למוסדות הלימוד. באותו יום התנעתי את הרכב, ישבתי על מושב הנהג וחיכיתי שהילדים יסיימו להיכנס, בעודי מעלעל בעיתון היומי.
לפתע ניגש אליי שכן ומבקש ממני טובה: הרכב שלו אינו נדלק, והוא מבקש ממני לעזור לו להתניע את הרכב על ידי כבלים. זהו פתרון מצוי לבעיה מצויה: לפעמים, כשהרכב לא נדלק, מעבירים אנרגיה מרכב ממונע, וכך הוא מקבל כוח להידלק, ויכול להתחיל לנסוע.
לכאורה, התשובה הפשוטה ביותר היא 'כן, למה לא'. כעת יש לצאת אל חרטום האוטו, להרים את המכסה, לחבר כבלים, לחכות דקה אחת, לראות שהמנוע של המכונית השנייה נדלק, לנתק את הכבלים ובזאת לסיים את הפעולה.
אבל אני התעצלתי. בעוד העיתון הפתוח בידי, אמרתי לשכן שאין לי זמן ואני ממהר, שכן בבוקר כל דקה שווה ביוקר. סירבתי לעזור, ומיד קיפלתי את העיתון ופתחתי ביציאה מהחניה. הורדתי את ילדיי במוסדות החינוך וחזרתי לרכב.
ואז, אני לוחץ על השלט, והרכב לא נדלק! לוחץ על כפתור אחר, וכמה מוזר: הכפתור השני כן עובד, והחלונות נפתחים. מכבה הכל ומדליק שוב, והתגובה היא אותה התגובה. האוטו מסרב להידלק. הוא מכובה, אבל לא לגמרי, ואני חסר אונים למולו.
אולי עשר פעמים ניסיתי להדליק את הרכב, עד שברחמי ה' נזכרתי במה שארע לפני כמה דקות. הרי השכן ביקש עזרה בהתנעת הרכב שלו, ולמרבה הבושה והחרפה סירבתי לעזור לו.
באחד מהימים האחרונים, הזכיר לי אבי שזהו יום ההילולא של רבי הלל מקולומייא זי"ע, צדיק גדול וקדוש שהיה תלמידם של החתם סופר ושל הרבי מצאנז. הוא אמר שכדאי מאוד ללמוד בספרו לעילוי נשמתו. ואכן פתחתי את הספר ולמדתי שם בדיוק בעניין זה, שכאשר מגיע לאדם איזה כאב או צער, שיעשה חשבון הנפש וישוב בתשובה, ורק אחר כך יעשה השתדלות גשמית בעניין.
לא הייתי צריך לחשוב הרבה, כדי להבין שיש קשר בין ההתנהגות שלי לבין האירוע המוזר עם האוטו. זה היה ממש שקוף. הקב"ה מדבר אליי בצורה כל כך ברורה!
נעצרתי על עומדי והתחרטתי על התנהגותי כלפי השכן. הרהרתי בכך שהיה עליי לעזור לו, והצטערתי על שעשיתי כעצת יצרי ונמנעתי מכך. ביקשתי סליחה מהקב"ה, ואחרי כמה דקות של דיבור אמתי ניגשתי שוב אל הרכב.
התגובה השמימית לא איחרה מלבוא. זה היה פשוט כל כך ומופלא כל כך: האוטו נדלק מיד!
(גיליון השגחה פרטית)