"זאת התורה אדם כי ימות באהל"
סיפר הגאון רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצ"ל: "זכורני עוד מאז שהיה גר מרן הרב שך זצ"ל ברחוב הרב וסרמן, שבמשך הלילה החשמל היה נכבה ונדלק כמה פעמים. ב-11:00 כבוי, ב-11:30 כבר דולק, אחרי זה אתה רואה ב-2:30 עוד דולק, ב-2:45 נכבה, ב-3:30 עוד פעם דולק. לא העביר לילה אחד בשינה. כזו קדושה, כזו פרישות.
"אף פעם לא אכל סעודה להנאתו. לא הייתה לו שום שייכות, לא ידע מה זה מאכל. היתה בחדרו כורסה, פעם אמר לנו המשב"ק אצלו: 'מישהו הביא את זה מתנה, ואפילו פעם אחת הוא לא ישב עליה'.
"ובשנים האחרונות זוכרים שהיה מנמנם בלי כרית אלא מחזיק את הראש באוויר, למה? כיון שאם ינמנם על כר הוא יירדם ועלול לאחר לקום לתפילה. אמרו לו נכדיו שהם יעירו אותו, אך הוא עשה בידו תנועת ביטול והיה ישן עם הראש תלוי באויר. ועוד כהנה וכהנה".
(פניני רבנו האבי עזרי)