סיפר לי ידידנו הרב החסיד רבי חיים יהודה אסטרייכר שליט"א מחשובי מרביצי התורה בעיר התורה לייקווד, שידוע שכ"ק מרן הרה"ק מסקולען זי"ע היה מגיע להשתתף כמעט בכל חתונה וחתונה שהיו מזמינים אותו, ורק לעת זקנותו ממש, שהרבי כבר היה חלש מאוד, הוחלט שאינו משתתף בשום חתונה, ואף כשאחד ממשמשיו הנאמנים מהמקורבים אליו ביותר חיתן אחד מיוצאי חלציו, לא בא הרבי להשתתף – וזאת כדי להראות שהרבי אינו משתתף בשום שמחה יהיה מי שיהיה – לבד מנכדיו או ניניו.
פעם – סיפר ר' חיים יהודה – בשמחת הנישואין של אחד מקרוביי, הופתעו הנוכחים לראות את הרבי זי"ע מגיע להשתתף בשמחת החתונה, והיה הדבר לפלא גדול, שהרי ידוע היה שהרבי לא יוצא מביתו כלל לשמחות.
לאחר חקירות אצל הגבאים נודע דבר נפלא, שאבי הכלה נכנס עם בתו הכלה לקראת החתונה להתברך אצל הרבי, ובאמצע פרצה הכלה בבכי, והרבי שאל "למה היא בוכה?", ואמרו להרבי שהכלה אומרת ששמעה שהרבי לא ישתתף בשמחת נישואיה והדבר כואב לה מאוד, ולכן היא בוכה.
והנה כשהגיע זמן החתונה, אמר הרבי לפתע להפתעת הגבאים, שהוא רוצה להשתתף בחתונה, והתפלאו מאד, כי הרי עשו גדר חזק שהרבי לא ילך לחתונות, ואף לשמחת החתונה שעשה אחד מהמשמשים הקרובים לא הלך הרבי, ומה ראה כאן שנחוץ כ"כ לשבור את הגדר. וענה הרבי "אבל הכלה בכתה"…
הלכה ומעשה
מעשה אחר שמעתי מיהודי אחד המתגורר בלונדון סיפר סיפור נפלא, שלפני תשעה באב, שאל את כ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-לונדון שליט"א, אם בשנה זו, שתשעה באב חל בשבת קודש והוא נדחה ליום ראשון, אם יש מקום להקל שאשה מעוברת לא תצטרך להתענות, והשיב הרבי, שאמנם בין הפוסקים יש הרבה שמקילים באופן כזה, אמנם בהיות שאביו הרבי מוויזשניץ זי"ע היה מורה שכן להתענות, על כן תנסה האשה להתענות עד כמה שהיא יכולה.
בבוקרו של יום התענית נשמעו נקישות על דלת ביתו של אותו אברך, ובפתח עמדה נערה ואמרה: שמי הוא האגער, אני נכדתו של הרבי מוויזשניץ שליט"א, סבא שלח אותי לשהות כאן כל היום, ולעזור לך עם הילדים בכל מה שתצטרכי…
(מעובד מתוך 'נועם שיח' מאת אב"ד סאנטוב שליט"א, ויחי תשפ"ג)