וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר ג ד)
"רבי אליעזר אומר, לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן" (עירובין סג:).
מעשה באברך תלמיד חכם מישיבת לייקווד שנשלח לכהן כרב בעיר פלונית בחו"ל בה יש קהילה יהודית גדולה. עוד בטרם צאתו שמע שארגונים שונים ניסו להקים שם תלמודי תורה וישיבות אך בשום אופן לא הצליחו. חשב האברך לתומו שבמקום שהם נכשלו, שם יצליח. הוא השקיע מאמצים כבירים להקים שם מוסדות תורה, אך גם הוא לא הצליח.
הרגיש האברך שיש דברים בגו. הוא החליט לערוך תחקיר ממצה ומקיף אודות הקהילה, ואכן נתברר לו שלפני שנים רבות כיהן בקהילה זו רב חשוב (שכבר אינו בין החיים), אבל כמה מאנשי הקהילה שנאו אותו ופעלו נגדו בצורה חמורה כדי שיעזוב את המקום. ביום הפורים שיגרו לביתו משלוח מנות, וכאשר הרבנית פתחה את החבילה קפצו מתוכה כמה עכברים שהוכנסו לשם בכוונה תחילה. היא נבהלה מאוד והתמוטטה ארצה, ובשל מעשה חמור זה עזב הרב את המקום והקפיד על בני הקהילה. מאז, כל רב שמגיע לקהילה זו אינו מצליח להרים בה את קרן התורה, ואחרי תקופה קצרה נאלץ לעזוב בפחי נפש.
החליט האברך שהוא עם מנין מבני הקהילה יעלו על קבריהם של הרב והרבנית ויבקשו מהם מחילה, ואולי בכך יכפרו על החטא הגדול של ביזוי ת"ח. אבל בדיוק אז התרחשה סופת שלגים בלתי צפויה שנמשכה מספר ימים ומנעה מהם לצאת לבית העלמין. וכך אירע מספר פעמים בכל עת שתכננו לצאת.
שיגר אותו אברך את שאלתו להגרי"ש אלישיב זצ"ל, כדת מה לעשות, האם להמשיך לנסות לגשת אל קברו של הרב. השיב הגרי"ש, שאמנם אלו שפגעו ברב כבר אינם בין החיים, אך מכל מקום כיון שממקום זה יצא בזיון נורא לכבודו של הרב, ראוי לעשות כל מאמץ לעלות ולבקש מחילה כדי להחזיר את כבוד התורה שנתבזה, ועליהם לקבל על עצמם מעתה לכבד מאוד תלמידי חכמים.
ואכן כך עשו. התאספו קהל גדול מבני המקום ויצאו לבית העלמין וביקשו מחילה מהרב, ונשאו דברי התעוררות על כבוד התורה. ומיד לאחר מכן חל שינוי פלאי, ונפתחו מנינים לתפילה ושיעורי תורה לגברים, נשים וילדים, וקול התורה החל להישמע בבתי המדרש.
('איש לרעהו' מתוך 'חשוקי חמד' – כלאיים)