הרה"ג רבי שמעון אנשין, מו"צ 'נחלת חן'
א. נאמר בישעיהו (נח יג-יד:) "אם תשיב משבת וגו' ממצוא חפציך ודבר דבר וגו'." ודרשו חז"ל: 'ממצוא חפציך', שאסור להתעסק בשבת בדבר הקשור למלאכה האסורה בשבת על מנת לעשותה בימות החול, אע"פ שבשבת עצמה אין עושים שום מלאכה (שו"ע שו א.) 'ודבר דבר', שאסור לדבר בשבת שרוצים לעשות בימות החול דבר כזה שאסור לעשותו בשבת (שו"ע שז א.) אמנם כל זה בעשיית מעשה או דיבור, אבל 'הרהור' בשבת על דברים אלו, מותר [אם אינו מביא לדאגה או צער] (שו ח.) וכן התירו את הדיבור ברמיזה (שז ז.) אבל 'חפצי שמים' והיינו לצורך מצוה, מותר בכל זה (שו ו) – ולכן:
ב. אסור לומר לנהג שיבוא אליו במוצאי שבת, וזאת אפילו שאין מזכירים לו את ענין הנסיעה. ואפילו כשהנהג הוא 'גוי'. אמנם מותר 'לרמוז' לו על זה, כגון: ששואלים אותו 'אם נראה שיכול לבוא במוצ"ש'. או לומר לו 'שישמח אם יבוא אליו במוצ"ש' (שז ז.)
ג. אסור ללכת בשבת למקום שניכר שרוצים לעשות שם מלאכה במוצ"ש (שז ח.) ולכן אסור לעמוד בשבת בתחנה של אוטובוס כדי להמתין לאוטובוס היוצא במוצ"ש.
ד. אסור לומר 'מחר אסע למקום פלוני', או 'מחר אעשה מלאכה פלונית' אפילו כשהיא רק מלאכה מדרבנן (שז א ומשנ"ב א.) אמנם מותר לדבר מזה כשאומרים זאת באופן שאינו ניכר בדיבורים בפירוש שרוצים לעשותה באופן האסור. ולכן מותר לומר 'מחר אלך למקום פלוני', שהרי מותר ללכת בשבת, אע"פ שאין בדעתו כלל ללכת לשם אלא לנסוע, כיון שאינו מזכירו בפירוש (שז ח.) אכן באופן שאי אפשר להגיע לשם רק בנסיעה – יש להסתפק אם מותר. כגון אם אומרים 'אני יגיע למקום פלוני בלילה' שברור שאי אפשר להספיק להגיע ברגל אלא בנסיעה (ראה בשמירת שבת כהלכתה כט הערה קנח. הלכות שבת בשבת עב הערה 83 .ארחות שבת כב הערה יט.) י"א שמותר גם לומר 'אסע למקום פלוני', הואיל ויש אפשרות לנסוע באופניים (הגרשז"א בש"ש שז י. וצ"ע למעשה במי שאין דרכו כלל בזה בימות החול וכ"ש בשבת.)
ה. לדבר מצוה – כל הדברים האמורים מותרים. אבל אם אין צורך למצוה לזה, נחלקו הפוסקים אם מותר לדבר מזה, ולכתחילה יש להחמיר (משנ"ב שז א.)
ו. למעשה לעניין הנסיעה למירון, כיון שנחשבת כדבר מצוה: (א) מותר לומר לנהג שרוצים שיבוא במוצ"ש, וכן לשאלו כמה הוא רוצה לזה. אבל אסור לשכור/להזמין אותו ולהבטיח לו כמה יתנו לו. וכן יש להימנע לעשות כן אף בלא הבטחת סכום כסף (שו ס"ו וביה"ל ד"ה ודוקא.) (ב) מותר להמתין בתחנה בשבת כדי לנסוע תיכף במוצ"ש. אמנם אם הוא 'בתחנה מרכזית' שיחשבו שנוסע לדבר הרשות, נכון להחמיר, וכל שכן אם יתכן בזה חילול ה' שיחשדוהו שרוצה לנסוע בשבת (הלכות שב"ש סי"ח.) (ג) לדבר אימתי חושבים לנסוע למירון וכיוצא בזה – אם יש צורך לזה לעצם הנסיעה, מותר. אבל אם אין הכרח לדבר מזה בשבת – יש להחמיר ולא לעשות כן. מה גם שהרבה פעמים נסתובב הדיבור שלא לצורך מצוה כלל. (ד) קריאת מודעות העוסקים בענייני הנסיעה וכיוצא בזה, אם כי מעיקר הדין אסור לקרוא מודעות כאלו בשבת – מכל מקום כיון שהוא לדבר מצוה, מותר לקראם. אכן אם אין צורך הגון לזה, יש להימנע מלקראם (ראה שו ס"ו ומשנ"ב שז מז ובסימן שכג כ. ובפרט כשיש מחיר נקוב לנסיעה, י"ל שהרי זה שטרי הדיוטות ממש.)
(עלה לתרופה)