מלאכת 'הוצאה' ותחומין
* כחלק ממלאכת 'הוצאה', אסור מן התורה לטלטל בשבת חפץ ברשות הרבים למרחק של ארבע אמות (1.92-2.31 מטרים, לשיטות השונות); וטלטול פחות מארבע אמות מותר לכתחילה רק פעם אחת, אך טלטולים חוזרים של פחות מארבע אמות, דהיינו שמטלטל פחות מארבע אמות ועוצר, ושוב מטלטל ועוצר, וכן הלאה – אסורים מדרבנן באיסור חמוּר במיוחד.
* חכמינו ז"ל אסרו על האדם להתרחק בשבת יותר מאלפיִם אמה מהמקום בו שהה ב'בין השמשות' שבכניסת השבת, ואיסור זה נקרא 'תחומין'.
* מי שהיה בדרכו אל העיר והתעכב עד שנכנסה שבת, והוא נמצא בתוך תחום העיר אך ברשות הרבים האסורה בטלטול, ויש עמו חפצים או ממון – אם יש לו אפשרות למסור את חפציו לגוי, יעשה כן, והגוי יוליך את חפציו אל המקום השמור הקרוב ביותר שבו יוכל להותיר את חפציו.
* במקרה הנ"ל, כאשר אין אפשרות למסור לאחֵר – התירו חז"ל לטלטל את חפציו באופן זה: יתחיל לרוץ מבעוד יום, ולחילופין – אם לא עצר בדרכו מאז שנכנסה השבת, יתחיל לרוץ מיד כשנזכר בכך – עד למקום השמור הקרוב ביותר שבו יוכל להותיר את חפציו; ובמהלך הריצה לא יעצור כלל.
איסור מְחַמֵּר ושביתת בהמתו
* חכמינו ז"ל דרשו מהכתוב: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה… וּבְהֶמְתֶּךָ", שאסור לאדם לעשות מלאכה בשותפות עם בהמה, כלומר, אסור להנהיגהּ בשבת באופן שיש בו עשיית מלאכה.
* אין אדם צריך למנוע מבהמתו לצאת אל מחוץ ל'תחומהּ' (ראה לעיל), משום שאיסור תחומין אינו נחשב ל'מלאכה'.
מהלכות מוקצה
* המוצא אבידה בשבת שהיא 'מוקצה', ואין לו אפשרות לשומרהּ במקומה, אסור לטלטלהּ, ואף אם מדובר ב'כלי שמלאכתו לאיסור'.
* אדם שנטל לידו בשגגה חפץ 'מוקצה' – אם מדובר בכלי שמלאכתו לאיסור, מותר להוסיף ולטלטלו כשהוא כבר בידו בידו, עד למקום שבו רוצה להניחו; אבל מוקצה אחר – אסור להוסיף ולטלטלו.
* איסור 'ביטול כלי מֵהֶיכֵּנוֹ' כולל אף הנחת מוקצה בכלי על דעת לנער ממנו את המוקצה לאחר זמן קצר; אך במקרה שהנחת המוקצה לזמן קצר תמנע הפסד כספי או נזק משמעותיים – ניתן להקל.
תפילות השבת וערב שבת
* בערב שבת אין אומרים 'תחנון' בתפילת מנחה, ואף ב'מנחה גדולה'. וכן האוכל סעודת פת מחצות היום ואילך, אינו אומר לפני ברכת המזון 'על נהרות בבל', אלא 'שיר המעלות'.
* בימות הקיץ, שהימים ארוכים, נהגו במקומות רבים שאף אלו המתפללים בכל ימות השבוע תפילת ערבית לאחר צאת הכוכבים, מתפללים בערבי שבתות לפני השקיעה.
* בתפילת ערבית של ליל שבת, חותמים את ברכת השכיבנו בברכת "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", וכן משנים את סיום הברכה לפני חתימתה, בכל עדה כפי נוסחהּ.
* מנהג בני אשכנז לומר בברכת 'מקדש השבת' שבתפילות השבת: בערבית – "וינוחו בָהּ", בשחרית – "וינוחו בוֹ", ובמנחה – "וינוחו בָם".