הרב אברהם פוקס
רבי אריה לוין זצ"ל, היה מפורסם במעשי חסד מופלאים ובאהבת הבריות שהקרין לכל יהודי באשר הוא ואף אם הגיע לשפל המדרגה, לא נרתע מלהאיר לו פנים ולעודדו ולנסות בכך להחזירו לדרך המוטב.
רגיל היה רבי אריה לבקר במקומות שאף אדם לא העז לדרוך בהם, אם זה בבית חולים לחולי שחפת שבזמנו היתה מחלה מדבקת ללא מזור, והחולים ששהו בבית החולים כמעט ולא זכו לביקורים, הרב היה עבורם לאוזן קשבת ולנחמה ועידוד, או בבבתי כלא בהם היה מבקר ומעודד את רוחם של האסירים ומחזקם, ונותן להם אור של תקוה במקומות הקשים בהם היו נמצאים.
באחד מביקוריו נפגש עם אסיר שנתפס בעוון גנבה, רבי אריה ישב עמו ושוחח עמו בנעימות תוך שהוא מסביר לו את גנות הגזל ותחלואיו, ולא הניח לאותו אסיר עד שביקש והפציר ממנו שיקבל על עצמו לחזור בתשובה שלמה על מעשי הגזל, ולא לשוב לעשותם עוד.
הגנב, שהרגיש את לבו של רבי אריה וכיצד הוא משוחח עמו בכאב על מעשיו, לא רצה לאכזב אותו, ולאחר דין ודברים אכן הסכים לקבל על עצמו שלא לשוב למעשיו אלו, אך בתנאי אחד: "אני מוכרח לבצע עוד גנבה אחת", אמר, "אני רוצה לגנוב שעון יקר מזהב כדי לתת לך אותו במתנה על כך שהחזרת אותי בתשובה"…
הסיפור אכן משעשע, אמר רבי יעקב קמינצקי זכר צדיק לברכה, אך אנו צריכים להיזהר שלא להיות כאותו גנב שעל כל מעשה לא טוב יש לנו הסבר ותקוה שזו הפעם האחרונה.