איתא במדרש (שמות רבה יד, ג): "חושך למה הביא עליהן? יתברך שמו של הקב"ה שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים, והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת"….
דברי חז"ל אלו לכאורה פלא גדול הם. לנו נראה פשוט שאם אנחנו היינו במצרים, והיינו רואים את כל אותם נסים ונפלאות, בהם שידד הקב"ה את כל מערכות תבל והראה כי אין עוד מלבדו – ודאי היינו מאמינים בבורא ונכנעים לרצונו בכל רמ"ח איברינו ושס"ה גידינו… איך יתכן שבדור דעה, לאחר כל מה שראו בעיניהם, שמונים אחוזים מעם ישראל לא רצו לצאת ממצרים, והעדיפו את אורח חיי המצריים?
היסוד פשוט – אמר המשגיח רבי נח פלאיי שליט"א: גם הרואה נסים ונפלאות, יש לו הבחירה האם להתחזק על ידם או לאו!
הוסיף המשגיח וסיפר, כי אצל אביו, רבי הירש זצ"ל, התארח יהודי אמריקני בוגר ישיבת ראדין. בישיבה שם הוכר כ'גיבור הישיבה'. בכל פעולה שהיה צריך בה אומץ – הוא היה הראשון.
לשאלתו של אבי זצ"ל, אם ידוע לו על הדיבוק שהיה אצל ה'חפץ חיים', ענה ואמר: "בוודאי, הלא אותי שלח ה'חפץ חיים' יחד עם יוש'ה קולר [גאב"ד פוניבז' הגרי"ש כהנמן זצ"ל] לבדוק בפיה של האשה אם אכן זהו דיבוק, ואני בדקתי לפי כל הסימנים שמסר לנו ה'חפץ חיים', וראינו בחוש שזהו דיבוק".
"ומה היתה מידת ההשפעה עליך ממה שראית, הרי מראה כזה אמור לזעזע כל נפש!…", המשיך אבי והתעניין.
נתן האיש מכה חזקה לקיר, ואמר: "כמו שזה השפיע על קיר זה, כך זה השפיע עלי!!!"
כיצד יתכן הדבר?
המעשה הבא, שסיפר רבי שלמה ברעוודה זצ"ל יבהיר לנו את העניין:
פעם הלך לתומו בסמטאות העיר ירושלים. היה שם גרם מדרגות תלול מאד, והוא הלך מבלי לשים לב והתקרב למדרגות אלו. כפסע היה בין התרסקותו הנוראה במדרגות. הוא נעצר שניה אחת לפני!…
למחרת הוא נשבר מאד; נעשה לו נס נפלא והיה ברור לו שמעתה יתקרב בק רבה מיוחדת לקב"ה, והנה הוא מרגיש בדיוק כמו אתמול?!…
בצר לו, נסע אל רבינו מרן ה"חזון איש" זי"ע והביע בפניו את צערו על הדבר.
אמר לו החזון איש: "ברגע שנעשה עמך נס גלוי כזה – בעצם ניטל ממך כוח הבחירה, כי לא שייך אחרי שרואים כאלו נסים לא לעשות רצון הבורא. אמנם, כיון שהבחירה היא מיסודות הבריאה, לכן השפעת הנס ניטלת ממך, ואתה בכוח הבחירה שלך צריך להתבונן, להשריש בלבך את מה שארע ולהתחזק על ידו".
דוד המלך ע"ה אומר בתהלים (קטז, טז-יז): "אנה ה' כי אני עבדך, אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא".
מביא ה"עונג יום טוב" בהקדמתו ביאור נפלא ומתוק מהמהרי"ט: כידוע, הבעת תודה היא רק במקום שניתן לכפור בטובה, כי אז יש משמעות לתודה שאדם מביע.
דוד המלך מביע את בעייתו: אני חפץ להביא קרבן תודה, אבל אני עבדך… ולא סתם עבדך – בן אמתך, כיצד, אפוא, יכול אני להתכחש לרוב תודתי שאני חייב לך?
בהכרח – אומר דוד המלך – ש"פתחת למוסרי", הקב"ה פותח את מוסרות חובת התודה, ההרגש הזה נלקח ממני, ואז מביא אני את תודתי בכוח בחירתי, ומחזיר את תחושת האמת שאמורה הייתה ממילא לפעם בקרבי.
***
מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זי"ע סיפר לתלמידיו, על המפגש הראשון שהיה לו עם הסבא, רבי יוסף יוזל מנובהרדוק זיע"א.
היה זה בשנת תרס"ג. הנער הצעיר יחזקאל אברמסקי מגיע לעיירה נובהרדוק להבחן לסמיכה אצל הפוסק הגדול בעל ה"ערוך השולחן". לאחר שנבחן וקיבל סמיכת חכמים, נכנס אל הסבא. לא היה שם כיסא בעל יותר משלוש רגליים להושיבו, ועל כן עמד והרצה את חידושי תורתו. משעמד הסבא על גדלות הבחור בתורה, קרא לבנו ואמר שצריך לכבד תלמיד חכם כזה ב'תה מתוק', אך קוביית סוכר לא הייתה מצויה בביתו, על כן שלח את בנו לקנות בהקפה קוביית סוכר…
ואז פנה הסבא ואמר לבחור: "אם חפץ אתה להיות 'יהודי' – תכניס היטב לראשך שרק תורה היא המציאות, אין שום מציאות בעולם חוץ מתורה. אם כה תחיה – תוכל להיות יהודי!".
ורבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, שסיפר את המעשה, הדגיש ואמר: "נשים לב, הסבא אינו אומר לו 'אם הינך חפץ לצמוח גדול הדור', הוא אומר לו אם הנך חפץ להיות 'יהודי'. עליך לחיות השקפה זו, שאין שום מציאות חוץ מתורה – זה תנאי כדי להיות 'יהודי!'"
והסבא הביא לכך ראיה מדברי חז"ל: בסוגיות החורבן (גיטין נו ע"א) מספרת הגמרא על רבי יוחנן בן זכאי, שביקש לצאת מירושלים כדי לפייס את שר הצבא אספסיינוס. כשבא לפני אספסיינוס, אמר לו: "שלום עליך המלך". טען כנגדו אספסינוס שהינו מורד במלכות, שהרי הוא אינו מלך, והוא קורא לו מלך!
ענה לו רבי יוחנן בן זכאי: האמת היא שאתה כן מלך! והראיה, כי אילו לא היית מלך לא הייתה ירושלים נמסרת בידך, "דכתיב: 'והלבנון באדיר יפול' ואין אדיר אלא מלך, דכתיב: 'והיה אדירו ממנו', ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר: 'ההר הטוב הזה והלבנון'… ומסופר שם שתוך כדי דיבורם הגיע שליח מרומי והודיע לאספסיינוס כי המלך מת ומינוהו חבריו למלך…
עתה נתבונן: רבי יוחנן בן זכאי מגיע לפגישה גורלית עם שר הצבא. כיצד יתכן שהוא פותח את הפגישה בדבר שמעורר את זעמו של השר? הלא כלל בסיסי לניהול מפגש מוצלח הוא, לפתוח אותו בדברים המתקבלים על דעת השר ולא בדברים שיעוררו את זעמו!
התשובה היא, שרבן יוחנן בן זכאי לא יכול לומר לו שאינו מלך, כי הרי ישנו פסוק מפורש שהוא מלך, וכיון שכך – זו המציאות, ומה שהלה אינו מודע לכך – אין זו סיבה שהמציאות תשתנה. אין מציאות זולת התורה, ובתורה כתוב באופן ברור שהוא מלך!…
בשנת תשנ"א, כשכלל ישראל ישבו בחרדה נוכח איום הטילים של שליט עירק, היה חשש שישגר טילים בעלי ראש נפץ כימי, והפחד היה נורא ואיום. בסופו של דבר נפלו על ארץ הקודש שלושים ותשעה טילי סקאד רבי עוצמה, כאלו שביכולתם להרוס רחובות, ואחר כל המתקפה אמנם נהרסו כמה וכמה בניינים, אבל לא מת שום אדם חוץ מאחד [מחלל שבת בפרהסיה מפורסם].
כיון שרוב הטילים כוונו למרכז הארץ, היו תושבי בני ברק בפחד גדול. כשהגיעו אל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א בשאלה האם רצוי לעזוב את העיר, ענה שבבני ברק לא יפלו טילים, כי יש בה את מרן הגרא"מ שך, והוא מגן על העיר. כששאלו את מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, אמר גם הוא כי אין שום מקום לחשוש, שהרי בני ברק מוגנת היטב! לשאלת בן ביתו במה היא מוגנת, תמה ואמר: "כלום אינך רואה מיליוני דפי גמרא מקיפים את העיר?!"…
אך ליל שבת אחד, תושבי בני ברק רואים מעל לרחובות העיר את הטיל האימתני נוחת… הפיצוץ העז שנשמע הרעיד חצי מבנייני העיר, והיה ברור, אפוא, לכולם – שנפל טיל בבני ברק.
רעייתו ע"ה של מרן הגראי"ל זצוק"ל רצה לחדרו והעירה אותו: "נפל טיל בבני ברק…", והוא בפשטות האופיינית לו אמר לה: "בבני ברק לא נפל שום טיל!". והיא בשלה, הרי כולם ראו ושמעו, והוא אומר לה: "רבע'צן, לא נפל כאן טיל, אני צריך את החצי שעה הנוספת הקצובה לי לשינה בלילה", ולאחר חצי שעה קם כהרגלו לשעות הלימוד לפני ותיקין, ולתפילת ותיקין…
בבואו לתפילת ותיקין קבלו את פניו אנשי העיר ואמרו לו שוב: "נפל טיל בבני ברק", והוא בשלו: "בבני ברק לא נפל טיל, העיר מוגנת!…".
ומה, באמת, היה? רחובות יונה ודניאל נמצאים בגבול בני ברק – רמת גן. ישנו בית אחד ברחוב שחצרו מחולקת, חציה בבני ברק וחציה ברמת גן, והטיל נפל בחצר הזאת בצד של… רמת גן!…
מרן הגראי"ל שטיינמן ראה בעיניו הקדושות, עיני הנביא בדורו, את מיליוני דפי הגמרא מקיפים את העיר. זו חומת פלדה שטיל הסקאד אינו חודר אותה בשום פנים ואופן, ברור היה לו כי "בבני ברק לא נפל שום טיל!!!"…
(מתוך הגדה של פסח – דורש טוב)