"וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו וגו' (ל"ט).
"כי ה' אתו, שם שמים שגור בפיו".
"שם שמים שגור הוא, שבכל ענין שבעולם אמר אם ירצה השם או בעזרת השם או בשביל השם אני עושה וכיוצא בזה". (של"ה הק' שער האותיות א , י"ח)
מבואר כאן שכיון שראה פוטיפר ששם שמים שגור בפיו של יוסף, מינה אותו לאחראי על כל אשר לו.
וצריך ביאור מה התפעל הגוי מכך ששם שמים שגור על פיו, ואיזה טעם יש בזה שבעבור זה החליט למנות אותו לאחראי על אשר לו.
ונראה שאם יוסף היה מייחס את ההצלחה אליו ומתקלס בכך שהוא בעל כשרון וכיו"ב, וכמנהגו של עולם, לא היה פוטיפר מרוממו כדי שיסף עבדו לא ישתרר עליו להרגיש חכם ופיקח ומוצלח מעליו, אבל כיון שראה שיוסף נכנע ואינו מתגאה בהצלחתו אלא תולה הכל בקב"ה, הונחה דעתו ולא חשש להעלותו לגדולה.
יש ללמוד מכאן הנהגה ראויה לומר בכל דבר וענין "אם ירצה השם" או "בעזרת השם", וכן מצאנו בפסוקים לקמן (פרק מא) בשעה שפתר יוסף את חלומו של פרעה, אמר "בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה", "את אשר האלקים עושה הגיד לפרעה", והרי שחזר והדגיש שהכל מיד ה' ואין לו שום יכולת וכוח עצמי.
וכך כתב השל"ה הקדוש (פר' בהעלותך) בזה"ל: יש רמז מוסר בכאן על כל פעולה או תנועה שהאדם עושה יאמר, אם ירצה השם או בעזרת השם. למשל, בלכתו בדרך יאמר הנני נוסע בעזרת השם יתברך, ובדעתי לחנות במקום פלוני בעזרתו יתברך אם ירצה. וכבא למקום החניה אז יחזור ויתן שבח, ויאמר הנה בעזרת הש"י באתי הנה, ובדעתי ליסע לזמן פלוני בעזרתו יתברך אם ירצה. נמצא שם שמים שגור בפיו בשעה שעולה במחשבתו, ובשעת מעשה, ככה בכל פעולותיו, עכ"ל.
ושמעתי שהמגיד מקעלם זצ"ל לא היה אומר "בעזרת ה'", שמשמעו כביכול אנחנו עושים את העיקר והקב"ה רק "עוזר" לנו, אלא היה מקפיד לומר דווקא "ברצות ה'", שמשמעו שהכל תלוי ברצונו של ה' ואנחנו רק ממלאים את רצונו. [ואף שרבים לא נהגו כן למעשה, אבל הרעיון שבדבריו וודאי נכון, שאין אנו עושים כלום אלא רק מקיימים את רצון הבורא]
(מתוך ספר ביאורים והנהגות)