הרב יעקב ברגמן
בפרשת השבוע מופיעות עשרת הדברות, שאחת מהן: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ… וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". בעשרת הדברות שבפרשת ואתחנן מופיעה דִבְּרה זו בנוסח שונה מעט: "וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ… וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".
ופירשו רבותינו ז"ל, שהאיסור 'לא תתאוה' מתייחס לתאוה שבלב בלבד. החושב בלבו כיצד יגרום לחבֵרו למכור או להעניק לו חפץ מסוים שברשותו, עובר על 'לא תתאוה". וראוי להתאמץ שלא להתאוות כלל לחפץ של חבֵרו, דהיינו אף ללא מחשבה כיצד יעבור החפץ מרשות חבֵרו לרשותו.
והמתאוה לחפץ של חבֵרו, וגורם ביודעין לכך שחבֵרו ימכור לו את החפץ או יעניקהו לו במתנה – כגון שמפציר בו שוב ושוב עד שנאות לכך, או ששולח אנשים נכבדים לבקש זאת ממנו – עובר באיסור 'לא תחמוד'; אך כל עוד לא נכנס החפץ לרשותו, אינו עובר ב'לא תחמוד'. ואם בסופו של דבר מתרצה חבֵרו לכך בלב שלם ובנפש חפֵצה – נחלקו הפוסקים אם עובר ב'לא תחמוד'.
שני איסורים אלו אינם מתייחסים לחפץ העומד למכירה, ומותר אף לברר אצל בעלי החפץ אם החפץ עומד למכירה. ויש שכתבו עוד, שמותר אף לבקש מבעלי החפץ פעם ופעמיים למכור את החפץ, ואין זה בכלל ההפצרה האסורה.
אולם, אם המבקש הוא אדם שיש לבעלי החפץ תחושת מחויבות למלא את בקשותיו, כגון רב המבקש מתלמידו, או בעל מפעל המבקש מאחד מעובדיו – אסור לו לבקש אפילו פעם אחת, כיון שבעצם הבקשה הוא כופה, כביכול, את מילוי הבקשה, אלא אם כן ידוע לו שימלאו את בקשתו בלב שלם.
ויש שכתבו שכל אדם לא יבקש מחבֵרו כלל למכור (או לתת) לו חפץ מחפציו, מחשש לאיסור 'לא תחמוד'.
חפץ העומד למכירה – אין כל איסור להתאוות אליו ולחומדו, ואף להפציר במוכר למוכרו לו. אולם, אם מפציר בו למכור במחיר נמוך, או בשעה שאינו מעוניָן למכור – יתכן שעובר ב'לא תחמוד'. וכן בשעת עריכת הסכם ממוני בין שותפים, מחותנים וכדומה – אין איסור בהפצרת צד אחד בצד שכנגדו למכור או לתת סכום גדול יותר, וכדומה; אך לאחר חתימת ההסכם וקיום השידוך או השותפות, יש בכך איסור.
עני המפציר שיתנו לו צדקה – אם מפציר באדם שחייב לתת לו צדקה על פי הכללים שבהלכות צדקה, אין העני עובר כל איסור בהפצרתו, אך אם מדובר באדם שאינו חייב לתת לו צדקה, והפציר בו ונתן לו, הרי זה עובר ב'לא תחמוד'.
ואיסור 'לא תתאוה', אמור דווקא בהתאווּת לחפץ המסוים שביד חבֵרו, אך המתאוה שיהיה לו חפץ דומה לזה שביד חבֵרו, אינו עובר כל איסור, אלא שצריך כמובן להזהר מהמידות הרעות של קנאה ועין רעה.
[שו"ע חו"מ שנט, י ו־יב, סמ"ע יז, וערוה"ש ח ו־יג; שערי תשובה לר"י ג, מג; שמיה"ל ב חתימה ד; סה"מ הקצר ל"ת מ; ועוד]