במדרש (בראשית רבה נח, ג) מובא: "רבי עקיבא היה יושב ודורש, והצבור מתנמנם. ביקש לעוררם. אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבוא אסתר שהייתה בת בתה של שרה שחייתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות".
דברי חז"ל טעונים ביאור. מה הקשר בין שנות חייה של שרה – לבין מספר המדינות שאסתר מלכה עליהן?
רבים מהמפרשים דנו בשאלה הזאת.
הגאון רבי צבי הירש מייזליש זצ"ל בשו"ת "מקדשי ה'" מספר ומבאר:
בזמן השואה, ראינו באושוויץ רבים מאחינו בני ישראל שנפלו לייאוש גדול, מרוב הצרות והייסורים, עד כדי שמאסו בחייהם ורצו לאבד את עצמם לדעת רח"ל, על ידי שיגעו בגדר החשמלית שהקיפה את המחנה, וכך ימצאו את מותם.
היה קשה לעכבם ולנחמם, רק ניסינו להסביר להם שממש, בכל רגע ורגע קרובה ישועתנו לבוא, וחבי כמעט רגע עד יעבר זעם. זאת כי בשמים יש חשבון על כל רגע ורגע שצריכים לסבול את הייסורים, ויש לקוות שברגע הקרוב תתמלא הסאה ותבוא הישועה.
הראיה לזה היא מאסתר המלכה. חז"ל אומרים, כי זכתה למלוך על מאה עשרים ושבע מדינות משום שהייתה בת בתה של שרה שחייתה מאה עשרים ושבע שנים.
לכאורה דברי חז"ל אלו הם פלא, וצריכים תלמוד.
אלא, באו חז"ל ללמד ולהדגיש, שכל רגע ורגע שחייתה שרה – נלקח בחשבון! ורואים שבשמים ישנו חשבון על כל רגע ורגע!
רבי עקיבא היה יושב ודורש, והציבור מתנמנם. מסתמא היה זה לאחר חורבן בית המקדש, שנתרבו הצרות ונפלו בייאוש. לכן עורר אותם רבי עקיבא בעניין מלכותה של אסתר, שמזה מוכח שאין רגע שהולך בשמים לאיבוד.
על כן – סיים הרב מייזליש את דבריו לאותם אומללים – יש לקוות שבעוד רגע אחד נזכה לישועה קרובה, ואל לכם להתייאש מלצפות לה.
*
והוא מוסיף לבאר:
שרה הצליחה לעמוד בכל הניסיונות והקשיים שעברו עליה, מכוח האמונה התמימה שהייתה נטועה בה, מכוח ה"שויתי ה' לנגדי תמיד" שעמד באורח קבע מול עיניה! היא הבינה וידעה שבסופו של דבר כל מה שהקב"ה עושה – לטובה הוא עושה, גם אם בעיניים שלנו הדברים לא כל כך נראים כך. אמונה תמימה – בלי חשבונות.
רבי עקיבא, כאמור, היה בדור החורבן. הוא רצה לעודד את בני דורו המיואשים, וכך אמר להם: גם לאסתר המלכה הייתה אמונה תמימה כמו זו שהייתה לשרה. הנה, אסתר חייתה עם גוי. ברגע אחד היא הייתה יכולה למנוע מעצמה את כל הסבל, הצער ועוגמת הנפש, על ידי שהייתה חושפת את זהותה היהודית.
אילו הייתה מגלה שהיא יהודייה – היו זורקים אותה מיד. ומדוע לא עשתה זאת? הכתוב אומר (אסתר ב, י): "כי מרדכי צווה עליה אשר לא תגיד"! היא לא שואלת שאלות! לא רלוונטי בעיניה אם היא מבינה או לא. מרדכי צווה – היא עושה!
*
כשמשה רבנו עלה בהר – האם עמד שם או ישב? התשובה היא שכאשר הקב"ה לימד אותו דברים קשים – הוא ישב, וכשלימדו דברים יותר קלים – עמד.
רבי עקיבא היה יושב ודורש. מהי ההדגשה שהוא ישב?
אלא, שמצב בני הדור באותה תקופה היה קשה. היה צריך לשבת כדי לדרוש ולדבר בפניהם. והוא אכן נוכח לראות שהם מתנמנמים, מיואשים ונפולים. אמר להם: מה ראתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות? מה לה ולצרה זו, לחיות עם מלך גוי ולמלוך? מדוע היא לא קמה וברחה מכל העסק הזה?
התשובה: היא קיבלה את כל הקורות אותה מתוך אמונה תמימה בבורא עולם ובשלוחו מרדכי! ומנין היא שאבה את הכוח הזה? משרה אמנו שחייתה מאה עשרים ושבע שנים, וקיבלה את כל הקורות אותה מתוך אמונה תמימה!
בכך הוא ביקש לנסוך כחות באנשי דורו המתנמנמים והמיואשים וייעץ להם לקבל את כל המאורעות מתוך אמונה תמימה, ומתוך הבנה שכל מאן דעביד רחמנא דקודשא – לטב עביד.
(הרב שלמה לוונשטיין שליט"א – מתוק האור אברהם אבינו)