נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הוא ללא ספק אחד האנשים המשפיעים ביותר על העולם בעידן הנוכחי, ואולי אפילו המשפיע ביותר. סיפורי אגדה נקשרו בדמותו, האופן בו עלה לגדולה והצורה שבה הצליח להכפיף את כל רוסיה תחתיו ועוד מדינות רבות אחרות, הוא בהחלט סיפור שכדאי ללמוד ושאפשר להפיק ממנו הרבה לקחים.
אפשר ללמוד מפוטין הרבה מאוד דברים, חלקם לטובה וחלקם לרעה. הוא אישיות מאוד מעניינת, איש שיחה נעים לפי עדויות של אנשים ששוחחו איתו, וגם אדם קשוח ותקיף שאינו חושש משום דבר, לפי מעשיו והצורה שבה הוא מתנהל לאורך שנים.
ובכל זאת, בשבועות האחרונים מתגלה פוטין כאדם לא יציב, ספק עד כמה הוא שפוי בדעתו, לפי הדיווחים הוא סובל מהתקפות זעם קשות מאז פרוץ הלחימה באוקראינה, וכולם מודים פה אחד, שהוא לא חלם בחלומות הכי מסויטים שלו שהמלחמה באוקראינה תסתבך כל כך מהר ותגבה ממנו כזה מחיר כבד.
נשיא ארה"ב, ראש ממשלת בריטניה ומנהיגי מדינות נוספות הצהירו בפה מלא שהם יטילו על רוסיה סנקציות חמורות במיוחד, ובכל זאת פוטין הופתע מאוד כשזה קרה בפועל.
הנהגת אוקראינה וגם האזרחים הצהירו מעל כל במה אפשרית שהם ייאבקו בכל התוקף בכיבוש הרוסי, כלי נשק חולקו לכל דורש, אנשים התנדבו להצטרף ללחימה, ובכל זאת, ברוסיה היו בטוחים שרוב אזרחי אוקראינה או לפחות עשרות אחוזים מהם, דווקא מעוניינים בכיבוש הרוסי…
איך זה קרה?
האם פוטין באמת כזה טיפש? הוא לא מסוגל לשמוע מה אומרים לו? אין לו יכולת להסתכל שני מטרים קדימה ולצפות את התגובה??? הוא באמת חשב שהאוקראינים לא יצטיידו מראש עם טילים נגד טנקים ועם מל"טים וציוד נוסף כדי לתקוף את הכוחות הכובשים???
לא זו בלבד, אלא שרוסיה גם בטחה ביטחון מלא במערכות ההגנה האווירית שלה. הם היו בטוחים שהם יצליחו לשמור על שמי אוקראינה נקיים מכל מטוס קרב שאינו רוסי. ובפועל??? בפועל זה נראה שאוקראינה מפילה הרבה יותר מטוסים רוסיים ממה שרוסיה מפילה מטוסים אוקראיניים.
אז איך זה באמת קרה???
התשובה טמונה במילה אחת פשוטה שמקפלת בתוכה עולם שלם:
נשיא רוסיה מחזיק מעמד בתפקידו כל כך הרבה שנים, הוא התברג בצורה כל כך טובה והרגיל את כל הסובבים אותו שהוא תמיד הכי צודק והכי חכם, מה שגרם לכך שאוזניו נאטמו מלשמוע ביקורת.
סביר להניח שהוא לא ירה בראשו של מי שהשמיע לו ביקורת. הוא לא כזה טיפש, הוא בוודאי מחזיק את עצמו כאדם שכן יודע לקבל ביקורת, אבל בפועל הוא נטר טינה לכל מי שהעז לפצות את פיו ולמתוח ביקורת על ההתנהלות, במשך הזמן האנשים שאמרו את האמת נשארו מאחור ואלו שהחניפו ושיקרו כדי למצוא חן בעיני הנשיא, קודמו לתפקידי המפתח.
כעת, אחרי כשני עשורים בתפקיד, נוצר מצב שהנשיא הרוסי מוקף אך ורק באנשים שמחניפים לו בכל הזמנות ומספרים לו כמה שהוא גיבור וחכם ויפה תואר…
התרבות הזאת ירדה גם לדרגים הנמוכים יותר. נוצר ברוסיה מצב שבו אף אחד לא מוכן לקבל ביקורת מהכפופים לו, וכך מספרת רוסיה על מערכות הגנה אווירית משוכללות שעוקפות פי כמה וכמה את אלו האמריקאיות, כשבפועל הן לא יעילות במיוחד. פשוט מאוד, אף אחד לא הסכים לקבל ביקורת.
יועציו של פוטין אמרו לו שהעם האוקראיני מאוד אוהב אותו ורוצה שהוא ישלוט באוקראינה. האוקראינים עצמם הסבירו בכל הזדמנות שזה לא נכון, אבל פוטין בכלל לא שמע אותם. ראשי המודיעין לא טרחו להביא לו את הקולות הנגדיים, הם רק מצאו אחד פה ואחד שם שדיברו בשבחו של פוטין, ואת הזמירות הללו הם השמיעו באוזניו.
המפקדים בצבא הבינו היטב שהם לא ערוכים ולא מוכנים למלחמה, הם גם חושבים עד עכשיו שהמלחמה הזאת מיותרת ושהיא לא תשיג שום תועלת, אבל היי… ביקורת אינה אופציה ברוסיה. במקום זאת הם מסבירים כמה שהם מוכנים ומתורגלים היטב וכמה שהם נחושים לכבוש את אוקראינה ולטהר אותה מהנאצים שבכלל לא קיימים בשטחה, פשוט כי פוטין אמר שיש באוקראינה נאצים.
*
הקוראים בוודאי מרימים גבה ולא מבינים איך מאמר הפרשנות הזה קשור ל'הפותח' שכידוע מוקדש לעניינים תורניים בלבד. מה לנו ולמלחמות בין מדינות??? מה לנו ולהסברים היכן נכשל פוטין ומה סוד ההצלחה של זלנסקי???
התשובה היא שפוטין במקרה הוא הוא רק משל.
ומי הנמשל?
הנמשל הוא אני ואתה וכל אחד מאתנו.
אצל כל אדם באשר הוא אדם, קיים מנגנון פנימי של דחיית ביקורת. אם מישהו אומר לנו דבר שאינו לרוחנו, אנחנו ניעלב, נבטל את דבריו ונוכיח באותות ובמופתים כמה שהוא טועה ואינו יודע.
חלק מאתנו מרגישים בכך ומנסים להיאבק בדחייה הזאת של כל דבר ביקורת, רובנו כנראה לא מספיק ערים לתופעה, אבל היא קיימת, וכבר זעק החכם מכל אדם "אל תוכח לץ פן ישנאך".
ישנם סיפורים על גדולי עולם שהיו משלמים שכר קבוע ל'מוכיח' שימתח עליהם ביקורת ויצביע על הדברים הטעונים תיקון אצלם. כמובן שאנחנו לא מתיימרים להבין מה היא הביקורת הדקה שנמתחה עליהם והיכן הם טעו כביכול, אבל אנחנו כן מבינים שגם אנשים מושלמים צריכים לקבל ביקורת ולהקשיב לה בקשב רב. הדברים נכונים שבעתיים דווקא למי שנמצא ברומו של עולם, מנהל ארגון או מוסד, אנשים מצליחים וחזקים, שמוקפים בעוזרים ויועצים, ומטבע הדברים כל עובד משתדל למצוא חן בעיני אדוניו, בתקווה שיקדם אותו או יטיב את תנאי השכר וההעסקה שלו.
לכן רבותי, אם אנחנו לא רוצים להיות 'פוטינים', כדאי שנפתח את האוזניים ונתחיל לקבל ביקורת. גם בעניינים גשמיים, ובמיוחד בעניינים רוחניים.