מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב (במדבר כד ה)
"על שראה פתחיהן שאינן מכוונין זה מול זה" (רש"י).
האמת, גם אנו מגוננים על הטרקלין בתריסים ווילונות, כדי שלא יסתכלו אלינו ולא יציצו לבתינו. אבל רש"י כתב (שם, פסוק ב'): "ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה כדי שלא יציץ לתוך אוהל חברו", כדי שהם לא יסתכלו לבתי האחרים. מה יש לך להציץ, מה יש לך להביט, מה יש לך להתעניין!
ודאי שמעתם: עשיר בא לסופר סת"ם המתמחה בכתיבת פרשיות תפילין. מבקש הוא לכתוב ספר תורה בכתב של תפילין של יד. להזכיר: בפרשיה של יד שבע שורות, בשלושה סנטימטרים, בעמוד ספר תורה ארבעים ושתיים שורות. ספר תורה בגובה שמונה עשר סנטימטרים, תענוג לרקוד אתו בשמחת תורה. ואת ה"הגבהה" יעשו בקצות האצבעות.
כמה זה יעלה לו, כבר הזמין ארון קודש מכסף, לוויטרינה… זו מצות עשה מן התורה, לכתוב ספר תורה, מתי הוא יהיה מוכן?..
"תשמע", אומר הסופר, "לא אכפת לי, אבל זה כתב קטן, הוא יוציא את העיניים". "זו המטרה", צהל העשיר. "איך קלעת".
אם תשאלו אותו, הכל לשם שמים. הוא מקיים מצווה: "הוי גביר – לאחיך" (בראשית כו, כז), לנקר לשני את העיניים.
***
אני מכיר אברך בני ברקי. יום אחד הלך ברחוב רש"י. מישהו בנה שם וילה. עמד בחוץ עם האדריכל, ודן על השביל. שיש שישתלב בחיפוי החיצוני, או אבן ירושלמית שתתמזג בצמחיה.
התערב בדיון: "אני מציע גרניט, ואדניות גרניט בצדדים". השניים הביטו בו, כאילו שמעו חתול מדבר, מי אתה. מה זה עניינך.
הסביר: "בינינו, בשביל מי אתה מחפה בשיש ומצפה את השביל, כדי לנקר לי את העיניים, הלא כן? מן הראוי שתשמע את דעתי. כי אם תעשה כהבנתך ואני לא אקנא, הוצאת כסף לחינם!"
זה שיגעון, אין הגדרה אחרת. זו ההגדרה הרפואית, הרמב"ם, גדול הרופאים, קבע אותה: "לולא המשתגעים היה העולם נשאר חרב" (הקדמתו לפירוש משניות). אדם אינו בטוח שיחיה מאתיים שנה, הרי לא כולם זוכים לכך, אבל בית הוא בונה לדורות, האין זה שיגעון?
והאמת, לדבריו ראוי היה שכולם ישוחררו מהצבא על סמך הסעיף הנפשי. אלא שגם הרופא נמנה על המשוגעים…
***
אני זוכר שעברתי ליד בית משוגעים. "רבי", צעק אלי אחד המאושפזים, "עכשיו אתה יודע למה המשיח לא בא!"
לא, איני יודע.
"כי אני המשיח ואיך אוכל לבוא!"
אה, הבנתי.
"רבי", קרא חברו, "אל תאמין לו, הוא לא המשיח". הסתקרנתי. "איך אתה יודע, אולי כן?" וענה: "כי אני הרבונו של עולם, ולא שלחתי אותו!"
טוב, אז הברירה בפנינו: להישאר בחוץ ולשמוע אותם, או להיכנס פנימה ולהיות חלק מהם. לבנות את עצמינו או לעסוק כל חיינו בטיוח עבור אחרים, למצוא חן, להרשים, לגרור או להיגרר, להיסחף ולהיגרף, או להפנות המבט פנימה.
להיות "יושב אוהלים" או "איש שדה".
וזה עצוב כל כך. מעורר מחשבות נוגות.