בלב־לבו של בית החולים ״מעייני הישועה״ שבבני ברק, מתנגן ניגון של גמרא. כולל מיוחד במינו, שהוקם על-ידי ד״ר משה רוטשילד זצ"ל, מייסד בית החולים, משמש אכסניה לתלמיד י חכמים מובהקים. בין כותלי בית מדרש זה, מתלבנות סוגיות הלכתיות סבוכות בנוגע למצבים רפואיים מורכבים, המתעוררים בבית החולים.
רבי ישראל זיכרמן שליט״א, רבה של ״אחוזת ברכפלד״ שבקרית ספר, שימש מלפנים כרב המרכז הרפואי "מעייני הישועה". בתקופה זו, הכיר רופא שעלה לא מכבר מארצות הברית. ביודעו כי אדם זה גדל והתחנך במשפחה מתבוללת לחלוטין ובסביבה מנותקת מתורה ויהדות, תהה ר׳ ישראל כיצד התעוררה בלבו הנקודה היהודית, אשר הובילה אותו לשוב לצור מחצבתו.
לפני כשמונה עשרה שנים, גולל הרופא באוזניו את סיפורו המיוחד, טיפלתי בחולה סופני. מערכות גופו קרסו בזו אחר זו, ונראה היה כי ימיו ספורים .לאחר שקיימתי התייעצויות עם מספר מומחים, נועדתי עם החולה ובני משפחתו, והצגתי את האפשרות לבצע ניתוח, העשוי להאריך את חייו בששה חודשים בלבד. עם זאת, הדגשתי, מדובר בניתוח מסובך, הכרוך בסבל רב ובעלות גבוהה.
מצב זה, שבו אני נאלץ להותיר הכרעות סבוכות וקריטיות כל־כך בידי מטופלי, איננו קל עבורי אף פעם. היטב ידעתי כמה מייסרת ההתלבטות שהונחה לפתחו של האיש, והמתנתי אפוא בדריכות לתשובתו.
'החלטה כזאת לא אוכל לקבל בעצמי', השיבני בשקט. ׳רק גדול הדור מרן רבי משה פיינשטיין יוכל להכריע כאן׳.
הצעתי להתלוות אליו לבית הרב, ולשטוח בעצמי את המקרה המורכב על כל היבטיו. הצעתי לא הייתה חפה ממניעים אישיים, שכן ביקשתי לראות כיצד יתמודד הרב עם סוגיה מעין זו.
לראשונה בחיי, הייתה לי ההזדמנות להתייעץ עם גדול בתורה. הצגתי בפני רבי משה פיינשטיין את המקרה, ופרסתי ביראת כבוד את מכלול הנתונים, מבלי לפסוח על אף פרט.
תגובתו לא תמוש מזיכרוני כל ימי. רבי משה פרץ בבכי. הוא בכה בכי תמרורים בדמעות אמיתיות ומרות, וקול יפחותיו הדהד בחלל החדר. בכיו נמשך כעשרים דקות תמימות .
כרופא מנוסה, הכרתי היטב את הניתוק הרגשי שאנו נאלצים לרכוש במהלך שנות עבודתנו; כיצד מקהים הניסיון והוותק את הרגש האנושי. נאלמתי דום אל מול תגובתו. ענק תורה זה, המקבל בחדרו עשרות אם לא מאות אנשים מדי יום ביומו, ומתוודע לאינספור בעיות אישיות וציבוריות, מצטער כל כך בצערו של החולה שלי, שלא נמנה על קרובי משפחתו או באי ביתו, אלא היה תלמידו לפני עשרות שנים!
לבסוף, מששב אליו הדיבור, ביקש רבי משה פיינשטיין שהות של יום נוסף בטרם יוכל להכריע בסוגיה מורכבת זו.
שבנו למחרת. ר׳ משה קידם את פנינו בחום, ואמר לתלמידו לשעבר בביטחון ובמתינות הדעת: ׳אפשר לגשת לניתוח. אנחנו נתפלל כולנו עבורך, ונעתיר למרומים שיוסיפו לך שנים רבות של בריאות טובה׳.
כפי הנראה, לא הצלחתי להסתיר את ההבעה הספקנית שעלתה על פני למשמע הדברים, שכן רבי משה נפנה אלי ואמר: "במהלך אותם ששה חודשים, יזכה ידידנו לענות ' א מן' על מספר רב של ברכות. מכל ' א מן' ו' אמ ן' יווצר מלאך מליץ־יושר. מלאכים אלה ימליצו זכות בעדו בבי ת דין של מעלה, ובזכותם יזכה לחיים ארוכי ם ".
המפגש עם גדול־הדור, כמו גם תשובתו לשאלתי, הרעידו נימים חבויים בנפשי. רבי משה פיינשטיין העריך היטב את מנות הסבל והייסורים העתידים ליפול בחלקו של החולה הסופני, ובכל זאת סבר שהכל כדאי רק כדי שתלמידו יוכל לחיות עוד זמן מה, ולבטא מילים ספורות ביותר! יתר על כן, ר׳ משה האמין בעוצמה הרבה הטמונה במילים אלה, ובכוחן לשנות את המהלך הטבעי בעולם. באותם רגעים, חדרה ללבי ההכרה כי בתורת יש ראל ישנו ממד עמוק ובעל משמעות.
החולה אכן הכזיב את תחזיותיהם השחורות של הרופאים ,וזכה בשנות חיים נוספות.
מכל 'אמן' נוצר מלאך מליץ־יושר, אמר רבי משה פיינשטיין. מפליא לגלות שהמילים 'אמן' ו'מלאך' הן בעלות ערך מספרי שווה: תשעים ואחת.
(מתוך הספר 'מילה אחת – אמן הבוא בגליון מי באר)
הרב פנחס זרביב מכון למעשה .