אני לא קונה תוכי לאף אחד!!! – – הכרזתי באוזני הילדים.
– "אז אבא, תקנה לנו חיית מחמד כל שהיא!"
הסברתי להם שכבר היו לאחים הגדולים שלהם חיות מחמד, ובסופו של דבר כל הטיפול נפל עלי, להאכיל ולנקות וכל שאר הדברים. שהרי אחרי התלהבות הראשונית כבר לא עניין אותם כלל וכלל מה קורה עם החיות מחמד…
הקטנים הבטיחו לנקות לטפל ולסדר, אך אני כבר מכיר היטב את המחויבות שלהם…
לא נותרה ברירה לקטנים, והם החליטו להתפלל לה' שתהיה להם חיית מחמד. אמנם בליבי ריחמתי עליהם, בפרט כאשר רואים אצל השכנים חיות מחמד, אך ידוע ידעתי שהטיפול יהיה עלי בלבד.
בוקר אחד שמעתי את בני קורא לי: "אבא, אבא, בוא בבקשה דחוף, ציפור נכנסה לתוך הבית שלנו!!!"
לא מיהרתי, בהביני כי יונה או ציפור דרור נכנסה ותיכף תצא. אך משהגעתי לסלון מצאתי תוכי יפיפה עף מצד לצד, מנסה לחמוק בעוד הוא עצמו מבוהל, אך ילדיי כבר סגרו את כל הפתחים כדי שהתוכי לא יוכל לחמוק מהבית.
כעבור כמה דקות ה' הצליח בידי לתפוס את התוכי לשמחת הילדים הקטנים. שאלתי משכן כלוב ודאגתי לתוכי לאוכל ומים המתאימים עבורו.
עתה, שה' שלח לילדים חיית מחמד, לא נותר לי ברירה אחרת כי אם לטפל בה במסירות לשמחת לב הילדים הקטנים המאושרים מהמתנה שה' שלח להם באופן נדיר ומיוחד.
פרסמנו השבת אבידה, אך בעליו טרם הגיעו, וכנראה התייאשו, ולילדים הייתה אורה ושמחה.
בעל המעשה: כ' ה'
(גיליון 'טיב הקהילה')
תוכי
ומה עם איסור צער בעלי חיים?
ומה עם חינוך הילדים לא לצער בעל חי, שהוא לא כתרנגול או בקר, ושאין עליך חוב להאכילו?