אליעזר (לייזר) רוט
בימים אלו מתחילים המוני בית ישראל, לומדי 'הדף היומי בהלכה' די בכל אתר ואתר, בלימוד הלכות תפילין, מסימן לב והלאה.
משום מה הלכות תפילין נתפסות גם כהלכות קשות להבנה מצד אחד, ומאידך גם כהלכות שאינן נוגעות למעשה עבור רוב בני אדם.
"את התפילין שלי קיבלתי מאבא שלי לפני הבר מצוה, ומעולם לא ראיתי איך הן נראות מבפנים", טוען באוזנינו יהודי כבן 50. "גם כשמסרתי אותן לבדיקה בכמה הזדמנויות, הרי המגיה לוקח את התפילין כשהן סגורות, ומחזיר לי אותן למחרת כשהן סגורות ותפורות מחדש. אני עצמי לא זכיתי אפילו להציץ על הפרשיות ואין לי מושג מה הגודל של האותיות, או עד כמה הכתב יפה ומהודר.
"גם כשקניתי זוגות תפילין לילדים שלי, לא ראיתי את הפרשיות. מה אני מבין בתפילין? אני יודע לומר אם זה כתב יפה או לא? כל מה שאני יודע זה להתקשר לבן דוד שלי שמתעסק בתחום, ולבקש ממנו שימליץ לי על סופר ירא שמים עם כתב יפה ומחירים סבירים, ועל 'בתים מאכער' עם מאפיינים דומים…".
פנינו בעניין זה לגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א, מרבני בית שמש ומחבר ספר 'ילקוט הליכות ועניינים הנוגעים למעשה', ודומ"ץ בית מדרשו של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב, אשר משמש גם כמגיד שיעור בדף היומי בהלכה מדי ערב, בבית המדרש לעלוב, במשך שנים רבות.
"הבעיה הזאת ידועה ומוכרת", אומר הרב גרין. "כמובן שהכי קל זה לטעון שלימוד הלכות תפילין אינו מסובך בכלל, אבל זה לא יהיה מדויק.
"בהקדמתו לחיבור העצום ה'משנה ברורה', מזכיר רבינו החפץ חיים הקדוש את סימן לב כאחד מן הסימנים שכדי ללמוד אותם על בוריין צריכים להשקיע כמה שבועות: "בעוונותינו הרבים נתמעטו הלבבות וגם הטרדות נתגברו מאד אשר אם ירצה האדם בלימוד כזה לידע על נכון סימן אחד בינוני למעשה, יצטרך לעמול בו כמה ימים ולפעמים כמה שבועות כמו סי' לב וכדומה".
"כלומר מצד אחד החפץ חיים מגדיר אותו כסימן בינוני, ולא כסימן קשה במיוחד, ומצד שני הוא מבהיר שהלימוד שלו אורך מספר ימים או אפילו מספר שבועות, אבל למעשה החפץ חיים מסביר שזאת הסיבה שבגינה הוא חיבר את המשנה ברורה, כדי שיהיה אפשר ללמוד את סימן לב וכדו', בתוך ימים אחדים ולדעת אותו הלכה למעשה, כי החיבור הזה, ה'משנה ברורה', בעצם הסיר את רוב הקושי שבלימוד, והנגיש את ההלכות הללו כך שכל אדם סביר יוכל ללמוד אותן ולדעת אותן על בוריין בסייעתא דשמיא.
"גם סימן לו, שעוסק בצורת האותיות וכדו', אינו קשה להבנה בכלל. אדרבה, מי שלומד את 'משנת סופרים' רואה שאפשר ללמוד את כל הקונטרס הזה בלי להתאמץ, הוא כתוב בצורה נעימה וקלה להבנה, ואין שום קושי מיוחד בלימוד שלו. אולי יהיה קשה לזכור חלק מהפרטים למי שלא מונח בלימוד הזה, אבל עצם הלימוד בוודאי אינו קשה במיוחד.
אני רוצה לספר סיפור שייתן לנו מעט הבנה אודות גודל החשיבות של ההקפדה על לימוד ההלכות וההיכרות עם צורת האותיות ושאר הלכות תפילין.
"את המעשה הזה שמעתי מפיו של בעל המעשה עצמו, הלא הוא הגאון הגדול רבי משה אורי בלוי, מגדולי הרבנים הפוסקים בהלכות סת"ם.
"הגרמ"א בלוי היה כותב בעבר תפילין בעצמו, ומאחר ויראתו קודמת לחכמתו והוא ידוע כבקי בשולחן ערוך וכמומחה מיוחד במינו להלכות סת"ם, היה כמובן ביקוש גדול לתפילין שהוא כתב וגם המחיר היה בהתאם.
"כך נוצר מצב שהמדקדקים הגדולים ביותר היו עומדים בתור אצל רבי משה אורי ומבקשים לקנות ממנו תפילין, והוא מצדו היה משקיע מאמץ רב וכותב במתינות גדולה ובדקדוק עצום כדי להוציא מתחת ידיו תפילין שתהיינה מהודרות לפי כל הדעות ועם כל ההידורים הנדרשים.
"הגיע אליו מדקדק אחד גדול וביקש שיכתוב פרשיות לתפילין עבור בנו שמתקרב לגיל בר מצוה, והגרמ"א בלוי אכן הסכים וישב לכתוב פרשיות לתפילין בהידור רב ובדקדוק הלכה על קוצו של יוד, כפשוטו של הביטוי הזה.
"לאחר שסיים את כתיבת הפרשיות עבר עליהן והגיה אותן בהגהה כפולה ומכופלת, ואף מסר למגיה נוסף ולהגהה במחשב ואחרי כל הבדיקות והחקירות לא נמצא בפרשיות אלו אפילו סרך של שאלה, ממש פרשיות שנכתבו בהידור מושלם.
"משראה כי טוב, פנה הגרמ"א בלוי לאותו יהודי שהזמין את הפרשיות והודיע לו שהוא יכול לבוא לקחתן ושמשמים זיכו אותו בפרשיות יוצאות דופן בהידור שלהן, עבור בנו חביבו שיוכל להניח בבר מצוה תפילין מהודרות באופן יוצא מן הכלל.
"הגיע האבא, שילם ממיטב כספו ולקח את הפרשיות המהודרות בדחילו ורחימו, התיישב בביתו והחל להגיה אותן בעצמו.
"כעבור ימים אחדים הוא חוזר לרבי משה אורי בלוי ובידו הפרשיות. רבי משה אורי לא הבין מה אירע, אבל אותו יהודי אמר שלא נעים לו, אבל הוא מבקש שרבי משה אורי יכתוב לו פרשיות חדשות, כי אלו שבידו… יש בהן פגם קטן ואינן עולות בקנה אחד עם ההגדרה של 'תכלית ההידור'.
"רבי משה אורי התפלא מאוד. הרי הוא עצמו בדק את הפרשיות שוב ושוב וגם העביר להגהה של מגיה נוסף ולבדיקת מחשב. אבל מגיע יהודי וטענה בפיו, התיישב רבי משה אורי, בחן את הפרשיות, הקשיב לטענתו של הלקוח ומצא כי נכונים דבריו. האיש מצא באחד הרווחים בין האותיות שהרווח אינו כראוי ויש כאן מקום של שאלה.
"כמובן שרבי משה אורי הסכים מיד לכתוב פרשיות חדשות, אבל הוא לא הצליח להבין כיצד אירע שהוא והמגיה הנוסף לא מצאו את הרווח הבעייתי הזה כשהגיהו את התפילין.
"השיב לו אותו יהודי בשאלה: כמה זמן אתם חושבים שהשקעתי בבדיקת הפרשיות?", השיב רבי משה אורי שהגהה של פרשיות בצורה יסודית אורכת כחצי שעה… אולי קצת יותר.
"הגהתי את התפילין במשך שבע שעות במצטבר", סיפר הלקוח, ורבי משה אורי לא הבין: "למה אתה מגיה תפילין שבע שעות? מי עושה דברים כאלו?…
"ענה לו המדקדק בהלכה טענה ניצחת: "פוק חזי מאי עמא דבר… אני מסתובב בשווקי ארבעת המינים בימים שלפני חג הסוכות ואני רואה אנשים לוקחים את האתרוג שאותו הם ינענעו רק פעם אחת לקיים מצוות עשה דאורייתא ועוד שש פעמים לקיים מצווה מדרבנן, והם בודקים אותו מכל הצדדים, עם זכוכית מגדלת ומתחת לפנס עם תאורה חזקה, והולכים לרב שיבדוק שוב ושוב, ובוחנים עוד פעם ועוד פעם ומחליפים לאתרוג אחר ושוב בודקים ובודקים ובודקים, וכל זה בשביל מצוות עשה דאורייתא שיקיימו באתרוג פעם אחת בלבד ושש פעמים מצוות מדרבנן.
"את התפילין האלו הבן שלי יניח כדי לקיים מצוות עשה דאורייתא, לא פעם אחת ולא שש פעמים. הוא יקיים איתן את מצוות הנחת תפילין, שיש בה שמונה מצוות דאורייתא ארבע בתפילין של יד וארבע בתפילין של ראש, כל ימי חייו! שמונים שנה ויותר. האם הפרשיות הללו לא שוות שנבדוק אותן שבע שעות???".
"אני יכול לומר לכם", מסכם הרב גרין את דבריו, "שהסיפור הזה ששמעתיו מפי רבי משה אורי בלוי, נתן לי הסתכלות חדשה על הנושא של תפילין והיחס שצריך להיות ללימוד ההלכות שלהן. זאת מצוה שבקלות אפשר לפספס אותה חלילה וחס לכל החיים, אם התפילין לא נכתבו כהלכה ולא נתפרו כהלכה.
לא זו בלבד, אלא שלימוד התפילין יש בו זכות גדולה מאוד, כי מצוות תפילין היא אחת המצוות היסודיות והבסיסיות ביותר, ומעלתה גדולה עד מאוד.
"כמו שאנו רואים שחז"ל הקדושים הגדירו את מי שאינו מניח תפילין כ'פושעי ישראן בגופן', זה תיאור נורא ואיום ויש מחלקה מיוחדת בגהינום עבור מי שאינם מניחים תפילין, כמובא בגמרא בתענית דף יז.
"הרי רבינו החפץ חיים כותב בחיבורו 'ביאור הלכה' בתחילת סימן לב, שבתחילה אדם לובש ציצית והוא מכסה את עצמו בכיסוי של מצוה, ולאחר מכן על ידי התפילין הוא מקשר את עצמו בקשר הייחוד והקדושה!!!
"מה גם שבלי קשר לנושא התפילין דווקא, אלא לכל נושא באשר הוא, יש עניין גדול של לימוד דבר בשלמות. אנחנו לומדים את חלק אורח חיים של השולחן ערוך, יש לזה חשיבות גדולה שנלמד אותו מקצה לקצה בלי דילוגים ובלי השמטות.
"ידוע מה שאומרים צדיקים שהיצר הרע מתלבש בכל כוחו על אנשים העוסקים בתורה, כדי למנוע מהם לסיים מסכתות, ואף רמזו זאת בשמו שהוא בראשי תיבות 'סיום מסכת אין לעשות'.
"ראיתי מובא בשמו של המשגיח מקמניץ הגאון רבי משה אהרן שטרן, שהיה אומר שהשלמות של יהודי זה להתחיל ולגמור דבר, בלי דילוגים. הוא היה אומר שהסיום של דבר אחד, נותן משנה כח וחיזוק עצום להתחיל ולסיים גם את הלימוד הבא, ולכן יש חשיבות עצומה שלא לדלג שום דבר, כי רק על ידי שמסיימים דבר בשלמות אפשר להמשיך הלאה ולהצליח בסייעתא דשמיא.
"ועוד טעם מיוחד כדאי לתת בלימוד של סימן לו וה'משנת סופרים' שלאחריו, ראיתי בספר 'שערי אפרים' שעוסק בהלכות קריאת התורה, הוא כותב דבר מאוד מעניין: בכל הפוסקים אנחנו רואים שהם מאריכים מאוד, יותר מהרגיל, בהלכות של צורת האותיות והלכות קריאת התורה. גם המשנה ברורה חיבר קונטרס מיוחד והוסיף אותו על המשנה ברורה. הוא לא עשה זאת על שום סימן אחר בשולחן ערוך אלא רק על סימן לו שעוסק בצורת אותיות, והלא דבר הוא.
מסביר ה'שערי אפרים', שברוב ההלכות האחרות אפשר לפנות לרב ולשאול אותו, או לפתוח ספר ולעיין. אבל כשהציבור קוראים בתורה ופתאום מתעוררת בעיה, אי אפשר לעצור את הכל וללכת לחפש רב שיפסוק או לפתוח ספרים ולעלעל בהם. הציבור מחכה והספר תורה עומד פתוח על הבימה, אין זה כבוד התורה וכבוד הציבור ולכן חייבים להכריע לכאן או לכאן ולהמשיך הלאה.
"לכן האריכו הפוסקים בהלכות אלו, כדי שבכל ציבור יהיו אנשים שבקיאים לפחות בחלק הבסיסי של ההלכות הללו, ויוכלו להכריע בעניין גם אם הם אינם מורי הוראה מוסמכים, כי הרי אין מישהו שכן יכול להכריע אז לפחות יעשה זאת מי שלמד היטב את סימן לו וכדו'. ולכן חשוב מאוד שכל אחד ילמד ויהיה לו לפחות מעט מושגים בהלכות חשובות ונחוצות אלו.
"אז כדי שנדע איך להתייחס לתפילין, כדי שיהיה לנו מושג בכלל מה אנחנו רוצים לבדוק כשאנחנו מחזיקים ביד את התפילין של הילדים שלנו, אנחנו צריכים וחייבים ללמוד את הלכות תפילין ביתר שאת וביתר עוז, ובסייעתא דשמיא נזכה להתחיל ולסיים את כל ארבעת חלקי השולחן ערוך שוב ושוב ושוב".