סיפר לי יהודי המנהל עסק בתחום המזון: יום אחד הוא מצא את עצמו במצב מעיק מאוד: הוא אמור לתת לעובדים שלו משכורות בסך כולל של חמישים אלף שקלים, אך אין לו באמתחתו אפילו חלק מהסכום.
זה היה בערב פורים, ומכיוון ששמע שבפורים שערי שמים פתוחים ביותר, הוא הקדיש חלק נכבד מיום הפורים לתפילה ובקשה מבורא עולם שיחוס וירחם עליו. התפילות הללו חיזקו אותו בביטחון בבורא עולם, ולאחר פורים הוא חזר לעבודה וחלק לעובדים צ'קים ללא שיידע מהיכן יהיה להם כיסוי, הוא אמר להקב"ה: "אני סומך עליך שהצ'קים לא יחזרו".
עוד באותו היום קרה דבר פלא: אל החנות שלו נכנס בחור צעיר שאתו היה משוחח מפעם לפעם, אותו בחור בקש לשוחח אתו בארבע עיניים. הוא סיפר לו שיש לו חמישים אלף שקל וברצונו לשמור אותם על מנת לעזור למשפחתו ברכישת דירה מעמידר בעוד מספר חודשים, ולכן הוא מבקש טובה ממיודענו שיואיל בטובו לקחת את הכסף הזה לכמה חודשים… רבותי, אני יכול לתת לכם את הטלפון של בעל המעשה, זה סיפור אמיתי לחלוטין – בדיוק את הסכום שהוא היה צריך להפקיד באותו היום בבנק הוא קיבל כפיקדון בו ביום! הבחור שמח שלבנתיים הכסף הזה יעזור למיודענו.
הסיפור עדיין לא נגמר.
עובר זמן קצר והבחור ניגש אליו ואומר לו שהוא זקוק לכסף בדחיפות מכיוון שהסתבך בחובות בגלל איזו עסקה כושלת שביצע. שאל אותו מיודענו למי הוא חייב את הכסף, והתברר שמדובר בלא פחות מאשר אחד מידידיו. הוא ניגש לידידו ואמר לו שהוא ערב על החוב הזה, ובתור ידיד הוא מבקש לפרוס את החוב לתשלומים. הידיד נענה לבקשתו בשמחה ופרס לו את החוב לעשרה תשלומים!
וכך התברר, שדווקא מחמת שהבחור הלחיץ אותו להחזיר את הכסף מוקדם ממה שסוכם, דבר שגרם לו בתחילה ללחץ ועוגמת נפש מרובה – דווקא משם הגיעה ישועתו שזכה לקבל פריסת תשלומים נוחה…
(גיליון 'אשריכם ישראל' אדר א' תשפ"ב. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה. לתגובות ולחומר נוסף [email protected])